חומר למחשבה

היו היה פעם אדם צנוע, לא מבוגר, שאהב סלט טונה.
הוא לא אהב במיוחד סלט טונה, אבל אהב. זה היה לו טעים.
הוא גר אצל אביו המבוגר, ש-כל הזמן היה צועק עליו למה הוא קונה סלט טונה.
אביו טען שזה סתם מעט טונה והרבה עגבניות, ולא שווה את המחיר.
"אם אתה רוצה טונה," טען אביו, "תקנה טונה רגילה."
האב באמת היא קונה טונה רגילה, בוזק עליה מלח ולימון, וכך אוכל.
לפעמים גם בנו הצנוע, שלא היה מבוגר, נאלץ לאכול ככה כשלא אצליח להשיג סלט טונה.
אבל כשהבן היה מגיע למכולת ובוחר טונה, הוא תמיד היה בוחר בסלט טונה.
ואבא שלו היה צועק עליו מוכה חימה.
עברו הימים ומספר מועט של שנים, והבן התחיל לשים לב שאבא שלו מפסיק לקנות טונה רגילה, וקונה סלט טונה.
הוא חשב שאביו התרכך ועושה את זה למענו, אבל נדהם לגלות שהאב החל לאכול רק סלט טונה, ולא טונה רגילה.
לכן אמר הבן לאביו –
"אתה רואה שאני צודק? תמיד מתווכחים איתי, אבל בסוף אני תמיד-תמיד צודק."
אביו הרים אליו עיניים תמהות מעט, כשהוא בולס סלט טונה, ואמר –
"מה? זה טעים."