התפוח האדום

היי אנשים!
רצית לתת קרדיט ענק לאחי הקטן, שהרעיון לסיפור הוא שלו:)
אני יודעת שאחים קטנים זה עסק מעצבן לפעמים, אבל בסופו של דבר, אחים= אהבה ומשפחה וצחוקים, אז בשביל כל האחים הקטנים למיניהם- תגיבו מלאאאאאאאאאאאא:)
———————————————————————————————————–

לפני שנים רבות, בסין הרחוקה, האלה קיושי החליטה לתת לבני האדם מתנה- את התפוח האדום.
אנשים הגיעו מכל קצות תבל בשביל לצפות ביופיו של התפוח.
סיפרו שרק טעמו המתוק והעסיסי יכול לרפות כל מחלה בעולם.
אך האושר שגרם התפוח לא ארך זמן רב.
כעבור שבוע בלבד, הגיע לכפר הקטן המלך.
גם הוא שמע, כמו רבים לפניו, שהאלה קיושי ברכה את הכפר הקטן בפרי חדש ומופלא שאפילו שמו נשמע קסום- תפוח. ת-פ-ו-ח.
מלך סין הרשע החליט שהתפוח שייך לו. הוא בא ודרש מאנשי הכפר העניים את התפוח יקר הערך.
בתו של מלך סין, באה יחד איתו אל כפר אישוזוקי (זהו שם הכפר) כי גם היא רצתה לראות את התפוח המופלא.
בתו של מלך סין, מיצוקישקה, הייתה ידועה בחוכמתה וביופייה.
לא פלא, אם כך, שצ'ין-מאי (תתפלאו, אבל זה השם שלו!) הצעיר התאהב בה ממבט ראשון.
צ'ין-מאי ניגש אל מיצוקישקה והציג את עצמו. למרות מעמדו הנחות, מיצוקישקה הצליחה להבחין בחוכמתו ובטוב ליבו.
אם כך, זה רק מובן מאליו שהם יחליטו להתחתן בספונטניות (סינים…! יש עוד מה להוסיף?).
אז….
בזמן שהמלך הרשע תכנן מזימות לגניבת התפוח האדום, מיצוקישקה וצ'ין-מאי תכננו תוכנית בריחה, כדי שהם יוכלו לחיות ביחד לנצח (הרי ברור שהמלך לא ירשה להם להתחתן).
אישה זקנה, סינית וחכמה, הבינה שהמלך רוצה לגנוב את התפוח-האדום מתושבי הכפר ושמיצוקישקה וצ'ין-מאי רוצים לברוח.
הזקנה הסינית קטפה את התפוח הקסום ונתנה אותו למיצוקישקה.
"ילדתי, קחי אותו עימך ושתלי את גרעיניו כך שיתרבה ברחבי הארץ. הסתירי אותו מעיני אביך החמדן, שחושק בו."
"מה??? אני נורא מצטערת, אבל אני, כאילו, לא מדברת ג'יבריש!" אמרה מיצוקישקה.
"טיפשה ובורה את! מדברת אנוכי סינית עתיקה. במילים אחרות- כשאת בורחת עם צ'ין-מאי, קחו איתכם את התפוח האדום, כפיש?" אמרה הזקנה הסינית.
"אוקיי."
וכך ברחו מיצוקישקה וצ'ין-מאי. עם התפוח האדום.
או יותר נכון, ניסו לברוח…
המלך הרשע עקב אחריהם עם כלבי ענק, או כפי שהם מכונים בפי הסינים, "טנקים סינים".
המלך תפס אותם, רצח אותם ואז אכל את התפוח האדום.
גרעיני התפוח התערבבו בדם האוהבים הצעירים.
ולכן יקירי, יש לתפוחים אדומים טעם של דם.
סוף, כפיש?