השוטר והדונאט- פושע נמלט

ברחבי השכונה נשמעו צפירות
אזעקות וצעקות, ניידות נמהרות
מהחלונות הציצו אנשים
להבין מה פשר כל הרעשים

למטה, ברחוב, עמד השוטר
נשען אל דלת של בית וחצר
הוא דיבר אל הקשר, הקשיב, ושוב דיבר
משוחח ברצינות על הפושע שנמלט לו מהר מהר

הוא נראה מוטרד, והרי זה ברור
איך נמלט לו, הפושע הארור
"אחת, שומע? כאן חמש
מה המהומה עם הפושע המתבקש?"

"מדובר באדם מסוכן מעבר לכל סכנה,
אדם שלא מפחד מדבר, לא גבינים ולא גבינה
מדובר באדם שידו על העליונה
שבידו קלף מיקוח ממעלה ראשונה"

"בחוטף מרושע,
חוטף בלי בושה
שחטף מידינו, ללא חרטות
דבר כה חשוב שבא לי לבכות"

"מה הדבר? מה הוא לקח?"
חמש הסתקרן, ומיד נדרך
"מה הדבר החשוב שלקח
ואז, בלי בושה, איתו הוא ברח?"

"זה דבר חשוב, כמו שציינתי,
זה דבר הכרחי, אני יודע שהזכרתי."
השיב השוטר בכובד ראש,
וסקר את הרחוב כמה פעמים- אחת, שתיים ושלוש

"דבר חשוב, בהחלט.
דבר הכרחי, אין כל ספק.
אך מה זה? מה הוא לקח, השודד?"
חמש את סבלנותו החל לאבד.

"הו, ידידי, חמש היקר.
דבר נורא הגיע זה מכבר.
אותו השודד, בחור בלי בושה."
הפסיק אחת, בתיאטרליות כבושה.

"מה? מה הוא לקח?
או אולי שמא אדם הוא רצח?
או אולי, גנב מהבנק כספים
וגם תכשיטים, והרבה יהלומים?"

"הו, לא, ידידי הטוב חמש
זה הכי גרוע שיש.
זה יותר גרוע ממה שהצגת באור כה שלילי,
כי הפושע לקח את הדונאט שלי."