השוטר והדונאט- השודד

בבוקר בהיר בתחנת המשטרה
פרצה לה לפתע פתאום מהומה
לחדרו של שוטר נכנס לו לפתע
בחור בכובע גרב שבלט ברקע

שלף הבחור אקדח ירקרק
ואמר לשוטר "יד למעלה! לא משחק!"
השוטר שלף דונאט מקרטון מלוכלך
ונעמד עם הגב אל הקיר כסוכך

"קח כרצונך, רק לא את הסופגניה!"
צעק השוטר, צעקה עניה
"אני אקח כרצוני, וגם את הסופגניה."
אמר לו השודד, שולח את ידו בהפגנה.

נהם השוטר, עם הדונאט ביד.
הלם בראש השודד, הו, כמה נחמד.
אך השודד לא נשאר חובה,
ירייה נשמעה בכל הסביבה.

צנח השוטר מהר על ברכיו
ממרר בבכי, נפל על אחוריו
הוא הידק בחוזקה אל חזהו את היד
אם נפצע לא ידוע, לפחות לא מיד.

השודד קצת נבהל, אולי זה לא ברור
ניגש חיש מהר אל השוטר השבור
"אדוני, אתה בסדר? ההדק נלחץ,
לא תיכננתי לירות באופן כה נחרץ."

קם השוטר על רגליו
סידר את בגדו, סידר נעליו.
פנה אל השודד בעיניים אדומות
ופשט את ידו אל מול פניו ההמומות

"הבט מה עשית, פרא אדם!
הבט מה גרמת, כיצד שפכת דם!
כי הדונאט שלי, הבט מה קרה
במרכזו יש לו ירייה עגולה."

בכף ידו הפרוסה נח עיגול הבצק
מרוב כיוצ'וצ'ים הוא מע התמצק
במרכזו, כמו כל דונאט, היה חור עגול
בדיוק במרכז המאפה הגדול

"אבל זה, דונאט, אדוני השוטר.
במרכזו יש לו חור, כמו לכל אחד אחר!"
מחה השודד, הנדהם מעט.
"את זה, תספר לבית המשפט!"