הפעם הזאת שהתחזינו לשוטרים כדי להתפלח לפסטיבל

נסעתי בטרמפים לפסטיבל. כשאתה נוסע בטרמפים אתה לא יודע מתי תגיע, בכל מקרה לא מיהרתי, הפסטיבל היה אמור להתחיל רק בעוד שבוע. רק באתי לבדוק את השטח. הייתי בן 18 בלי כסף לכרטיס. או שאולי היה לי אבל התקמצנתי להוציא אותו, לא זוכר כבר. המטרה היתה למצוא מראש דרך להיכנס לפסטיבל בלי לשלם. איזה גדר תלתלית להתגנב דרכה, איזה ואדי לזחול בו מתחת לגדר, עץ לטפס עליו כדי לקפוץ מעל השער. משהו לכניסה אלגנטית. בסוף מצאתי שער ברזל ישן מוקף קוצים בקצה נידח של המתחם, פרצתי את המנעול החלוד שלו, והחלפתי אותו באזיקון פשוט שיהיה אפשר לחתוך ביום פקודה.
לפסטיבל הגעתי עם חבר. הכל היה נראה מרגש, האורות, המוזיקה, האנשים, הבנות, הכל הרגיש כמו התחלה של חוויה מדהימה. תמיד קינאתי באנשים האלה שמגיעים לפסטיבל עם רכב, מצוידים במזרנים, צידניות, מחצלות, פקל"י קפה. אצלי בבית כל ציוד הקמפינג המשפחתי הסתכם בשק"ש דובון צבאי מהמילואים של אבא.
הגענו לשער האחורי כמו שתכננו, עוד כמה שניות ואנחנו בפנים, חתכתי את האזיקון עם קאטר, זהו, רק צריך לפתוח את השער הגדול הזה ואנחנו בפנים.
פתאום "הלו! עצרו!". מאבטח עצום יצא מאחורי איזה עץ. כנראה הלך להשתין.
נלחצנו. פאק. הלך הפסטיבל. בטח יזמינו לנו משטרה. מה לעשות? לרוץ? לברוח? המאבטח התקרב אלינו בצעקות ואיומים. התעשתתי על עצמי ואמרתי "תגיד אתה עובד פה? שמע, כמה אתה כבר מרוויח פה? 200 שקל? כל אחד מאיתנו יתן לך 100 שקל ותן לנו להכנס" עכשיו הדיבור התקיף התחלף במלמול והיה נשמע שהוא כבר על סוף אדי המוטיבציה הארגונית שלו. "100 שקל? כל אחד מכם? אז 200?". העסקה נסגרה. "יאללה תביאו את הכסף". סך הכל עסקה טובה לכל הצדדים. הוא מרוויח פי 2. אנחנו נכנסים לפסטיבל של 3 ימים ב 100 שקל.
אבל אז נזכרתי שאין לי כסף, או שיש לי אבל ממש קצת, ובכל מקרה אני מאוד מעדיף לא לבזבז אותו כרגע. במיוחד אם יש לי דרך להכנס בלי לשלם.
למזלי חבר שלי התגייס לשח"מ (שירות חובה משטרתי. חיילים שעושים את השירות במשטרה) וזה אומר שיש לו תעודת שוטר. החלפתי את החיוך לפרצוף רציני ואמרתי "אדוני אנחנו סמויים של המשטרה. אתה עכשיו הסכמת לקבלת שוחד, זאת עבירה פלילית. אנחנו לא יכולים לעבור על זה בשתיקה" המאבטח לא הצליח להבין מה קורה. מה השניים האלה נפלו עליו פתאום. קודם פורצים, אחרי זה משחדים, אחרי זה הם שוטרים. "די נו, אתם לא באמת שוטרים". הסתובבתי לחבר שלי "תוציא תעודה, אנחנו נצטרך גם לדווח על זה" החבר הוציא תעודת שוטר אמיתית והראה למאבטח שבשלב הזה התחיל להתפתל "יש לי ילדים, אני רק רוצה לעבוד, לא רוצה להסתבך, תרחמו עלי".
שמתי לו יד על הכתף, "הכל בסדר, מאיפה אתה?" שאלתי. "טבריה" הוא ענה. הסתכלתי לו בעיניים "יש לך מזל שאני אוהב טבריינים". הוא פלט אנחת רווחה. ואני המשכתי "בוא נשכח את כל מה שהיה פה" הוא מלמל אלפי תודות בזמן שאני וחבר שלי פתחנו את השער הכבד ונכנסו לשטח הפסטיבל, משתדלים לא לדפוק ספרינט כדי לא להראות חשודים. עברנו את השער ואז הסתובבתי ואמרתי לו "אנחנו הולכים לחפש מתפלחים, תסגור אחרינו את השער, ושאף אחד לא יעבור פה, דיר בלאק"