הפנמייה 2 – פרק 16

*מחווה לפרסי ג'קסון חלק ג'/הענק מתעורר*
הערה: גם מי שלא קרא את הספר יבין את הפרק.

רציתי מאוד לחזור למחנה החצויים. עדיין לא סיימתי להציק לאנשים שם אבל לצערי גילתי עוד פעם קיר לבנים אז עזבתי את זה.
בבוקר ההוא נקבע משחק גמר נוסף בין ברזיל לארגנטינה כיוון שבקרב הקודם כולנו התעלפנו.
ברזיל וארגנטינה שיחקו כדורגל והמשחק היה מאוד אפי אבל כולנו שמנו משקפי שמש חוץ מיוון שלא היה צריך בכלל כי הוא עצם את העיניים וישן.
ארגנטינה הקפיץ את הכדור וברזיל ניסה לנגוח אך שניהם נגחו יחד. אור מסנוור כמו בפעם שעברה סיננור את כולנו. הורדתי את משקפי השמש והאור עבר במסלול היישר לעין של יוון. הוא פקח לאט את העיניים. בדיוק שהוא פתח לחלוטין את שתי העיניים שלו האור פסק.
"למה הערתם אותי?" שאל יוון.
הוא הביט מסביבו.
"איפה אני?" שאל יוון.
"ברזיל וארגנטינה במשחק גמר" אמרתי.
"איך זה שאנחנו לא עלינו?" שאל יוון.
"אתה שיחקת תוך כדי שינה, איך יכולתם לנצח?" שאלתי.
"אני שחקן כדורגל מעולה" אמר יוון.
"בטח" אמרתי "אני יותר טוב".
"רוצה תחרות?" שאל יוון.
"הו, כן" אמרתי.
פתאום לזירת הכדורגל התפרצו אנשים שגם גרמו לברזיל וארגנטינה להפסיק את הקרב.
"פרסי?" שאל גרמניה "באת לחטוף שוב?".
הרבה ילדים ממחנה החצויים ההוא שליד הפנימייה התחילו לרוץ ולהפריע לנו.
אנטרקטיקה זרק עליהם קרח אבל זה לא הזיז לאף אחד מהם.
פתאום כולם קלטו את יוון. כולם נעמדו מולו והשתחוו.
"מה?" שאל יוון.
"המלך שלנו!" הם קראו והשתחוו שוב.
"מה התנאים שלי בתור מלך?" שאל יוון.
"הערצה" אמר ילד אחד.
"וזהו?" שאל יוון.
כולם הנהנו.
"אז לא בא לי להיות מלך שלכם" אמר יוון ושתה מהאוזו שלו.
"אבל אתה למעשה האל הכי גדול שלנו" אמר פרסי.
"אין לכם אלים משלכם?" שאלתי.
"הוא אבל האל הגדול שלנו" אמר ילד בלונדיני שזיהיתי כזה שחישמל את גרמניה.
"מה?" שאלה בלגיה. כולנו בהינו ביוון.
"אבא, תגלה את עצמך" אמר הבלונדיני.
יוון פתאום צמח וגדל לו זקן.
"אתה מה?!" צעקתי.
"יוון? מה עבר עליך?" שאל רוסיה.
"אני לא יוון, אני זאוס" אמר יוון.
"אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא" צרחה בלגיה.
"גם אני מופתע" אמרתי.
"לא, אני עדיין מנסה להיפטר מהאות אלף" אמרה בלגיה.
"כן, אני זאוס. כל הזמן הזה ישנתי בשביל שלא יוכלו לעלות על זה" אמר יוון/זאוס.
"למה אז אתה כאן איתנו?" שאלתי "מה יש לך לחפש בפנימייה שלנו?".
"בחורות" קרא זאוס.
הוא הביט בהונגריה.
"מי זאת המותק הזאת?" שאל זאוס.
"אני הונגריה" אמרה הונגריה.
"אני מאוהב" אמר זאוס.
"אויש אתה כזה פלרטטן" אמרה הונגריה.
"איך קראת לי?!" צעק עליה זאוס.
"פלרטטן" אמרה הונגריה.
"את כל כך צודקת" אמר זאוס.
"אז יוון" אמרתי.
"זאוס" הוא אמר.
"כן, אנחנו עדיין מקיימים את תחרות הכדורגל?" שאלתי אותו.
"יאללה" אמר זאוס.
הוא הקיש באצבעות שלו והוא פתאום לבש חולצת כדורגל של יוון, מכנסיים כחולים וורד שאותו הוא השליך להונגריה.
הורד נחת בדיוק בגולאש של הונגריה והיא הפילה אותו מרוב הפתעה וזה נשפך על הראש של פולין ולכלך לה את הסוודר ולכן היא הלכה לקחת לעצמה חדש. היא חזרה אחרי כמה שניות עם עגלה מלאה ונתנה גם לזאוס ולכל שאר החצויים.
ברזיל השליך את הכדור והתחלנו את המשחק. ברגע שחטפתי את הכדור זאוס שלף את הברק שלו. נתתי לו אותו מרוב פחד. הוא ניסה להבקיע אבל חסמתי את זה והעפתי את זה מספיק חזק. זה התקרב לשער ו… פגע בקורה!. איכשהו זה פגע בקירות ואז נכנס לתוך השער שלי.
"חהחהחהחהחהחהחה" צחק זאוס.
בעטתי את הכדור חזק לפרצוף שלו אבל פיספסתי ישר לשער שלו ו… פגע בקורה. הסתובב אחורה ונכנס פנימה.
"תחזור לישון!" אמרתי לו.
המשכנו בקרב שלנו.
אחרי 90 דקות קשות המשחק נגמר. 1899897328574751984 – 1. לטובתו.
"היי!" צעק ארגנטינה "שניכם הבקעתם גולים עצמיים, השער של זאוס בכלל בצד השני".
"אז ניצחתי?" שאלתי.
"יש!" צעקתי.
כולם היו המומים.
"דאמט!" צעק זאוס "אני חוזר לישון".
הוא הצטמק וחזר לצורה המקורית של יוון. יוון נפל על הרצפה ונרדם עם בקבוק האוזו ביד.
"אני חושב שלמדנו משהו היום" אמרתי.
"מה?" שאלה הונגריה שעדיין הייתה בהלם שמשהו התאהב בה.
"שתמיד כדאי להפוך את השערים שאתה נגד יריב טוב ממך!" אמרתי.
החצויים הלכו מהפנימייה ואנחנו נשארנו כולנו במגרש כדי להכריז שיש תיקו בין ברזיל לארגנטינה.
סחבנו את יוון לחדר שלו ונתנו לו לישון במיטה שלו.
עכשיו הוא כבר לא צריך לישון כדי להסתיר את הזהות שלו אבל היי, למי אכפת?.
הלכנו כל אחד לחדר שלו מוכנים כבר להרפתקאה הבאה.

המשך יבוא…