הפנימייה 4 – פרק 37

*יום החיסונים*
הערה: קריאת סיפור זה עולה 890,000 שקלים. החשבון נשלח לספק האינטרנט שלך.

הבוקר התחילה השנה החדשה והתחלנו ללמוד כימיה. חשוב לציין שאו"ם אסטוניה והונגריה היו המורים. הקבוצה של הגיל שלי למדה עם או"ם. לצערי. המורים תמיד נשארים עם הקבוצה כך שנתקעתי איתו לתמיד. לפחות עד שאסטוניה ימציא מכשיר שמשנה לך את הגיל (אהמ…אהמ… רמז עבה)
"אז למה צריכים ללחוץ על דוושת המזרק?" שאלתי.
"למה אסור שייכנס אוויר?" שאל פינלנד.
"אם נהג מונית נוסע לאחור הוא חייב לך כסף?" שאל הולנד.
"למה הולנד תמיד צריך לקטוע את השיעור?" שאל רומניה.
"ואיפה לעזאזל כל העפרונות שלי?!" שאלתי.
כולנו הסתכלנו על רומניה.
"נו, טוב" הוא אמר והחזיר לי את כל העפרונות שלי.
"לוחצים על דוושת המזרק שלא יוזרק אוויר כי זה הורג אנשים. הלוואי שהייתי יכול להזריק לכם אוויר…" אמר או"ם.
"איכס, לעולם לא הזריקו לי ולעולם לא יזריקו!" אמר הולנד.
"לא הזריקו לך?" שאל או"ם. ניצוץ נדלק לו בעיניים.
"לא" אמר הולנד.
"לי רק שהייתי בן שלוש" אמר פינלנד.
"מעניין…" אמר או"ם.
…
"דאמט! אני והפה הגדול שלי!" צרח פינלנד.
כולנו עמדנו בתור לקבל זריקות חיסון. או"ם היה המזריק אז היה ברור שיקרה לנו משהו.
הוא לא חילק לנו את הטופי הטעים שמזריקים אחרי זריקות אז כל מי שסיים זריקה ניגש לרומניה בצד שגנב קילו טופי.
"רומניה…" אמרתי בשקט שסיימו להזריק לי "פסססס…. רומניה".
"כן" הוא לחש לי.
"הבאת את החומר?" שאלתי.
הושטתי יד מאחורי הגב והוא הניח לי בה טופי.
"חייב לך" אמרתי.
"זה בסדר, לקחתי ממך כבר את הארנק"
"אבל אין לי בכלל ארנק!".
"אז מה לעזאזל גנבתי?!" שאל רומניה והוציא מהכיס את הגרביל המוזר ההוא. הוא ריקד קצת וקפץ מהחלון.
"זה כל כך מוזר" אמרתי.
"מה הוא עשה לך בכיס?" שאל רומניה.
לפתע בא יתוש מוזר, עקץ אותי וכל הפנים שלי התנפחו, הפכו לסגולות ואז נפלתי על הרצפה מדמם. אחרי חמש שניות הכל היה בסדר.
רומניה התחיל לצרוח וברח משם.
בבוקר כשקמתי הרגשתי רותח. הזעתי. ארצות הברית טען שזה בגלל שאכלתי מק-מקולקל. ברזיל לעומת זאת היה בטוח שהוא יכול לרפא אותי בתרפיית טמטום ובעט בי כדור לראש.
אם לא הייתי חולה הייתי חונק אותו.
"תפסיק דביל!" צרחתי עליו.
"שתוק!, אתה חולה! אתה צריך לבכות על כמה שאתה חולה" אמר ברזיל וצחקק כל כך.
גלגלתי עיניים.
ארצות הברית יצא לסיור המק-בודק שלו (כדי לבדוק שלא גנבו ממנו מקים). הוא ממש עבר חדר חדר ובדק הכל.
בזמן שהוא עשה סיור ברזיל אכל להנאתו מק-שומנים. הוא היה יכול לאכול לפחות 80 מקים כשארצות הברית בסיור כי ארצות הבית ממש איטי כי הוא שמן והוא גם חוטף שבץ אחרי כל חדר.
בערב ארצות הברית חזר וסיפר לי שכל קבוצת הגיל שלי חולה.
"מעניין" אמרתי "יום אחרי החיסונים כולנו חולים".
"טוב, לא כולם, רומניה לא חולה" אמר ארצות הברית.
רומניה נכנס לחדר.
"גם אתה חולה?" הוא שאל.
"לא, סתם בא לי להזיע, להיות ירוק, להקיא, לשלשל, לחוות כאבי ראש, לדפוק את הראש בקיר ולבלות עם חבריי הטובים ביותר ברזיל וארצות הברית" אמרתי.
"ייאי!" קרא ארצות הברית ומחא כפיים "יש לי סופסוף חבר הכי טוב והוא לא מר רביולי!".
"בסדר, לא צריך להיות כל כך ציני" אמר רומניה והתחיל לבכות.
"סליחה" אמרתי.
"זה בסדר, גנבתי לך את הארנק כבר כתמורה" אמר רומניה.
"פעם שנייה, אין לי ארנק!" אמרתי.
"אז מה זה?" שאל רומניה. הוא הוציא ארנק ופתח אותו. הייתה בו תמונה שלי.
ארצות הברית החוויר "תחזיר לי" הוא אמר.
…
קראו לאנטרקטיקה לעזור לי. הוא קירר אותי קודם כל, אחר כך הוא השתין על הקרח. אני לא יודע אם זה הליך רפואי או סתם נקמה על זה שהוא הפך את כולנו לאנשים קדמוניים גנבתי ממנו את המכשיר והפכתי אותו לאדם קדמון.
בסופו של דבר החלטתי ללכת לאו"ם ולהתלונן.
גיליתי שאני לא היחיד.
"בואו נעשה הפגנה!" הצעתי.
"או"ם או"ם, מרוב שעמום, אתה לא עושה כלום, חוץ מלהדביק אותנו במום, נמרח עליך שום, נעיפך לחימום, בתנור חום" צרחנו כולנו.
"העם דורש צדק חברתי!" צרח פינלנד והשתעל.
"העם דורש צדק חברתי!" צרחנו כולנו.
"העם! דורש! ביטוח רפואי!, העם! דורש! ביטוח רפואי!" צרחנו כולנו כמו משוגעים. עצרנו שנייה להשתעל ולהקיא ואז בלארוס צרחה.
"העם! דורש! מזון לחתולים. אה, זה רק אני אוכל את זה?" שאל איטליה בחשש "לא, אני…. רוצה ל… חתול שלי!".
"עוף מפה!" צרחנו.
הקאנו על השריון שלו.
"לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא" הוא צרח וברח.
"העם! דורש! ביטוח לביצים!" צעק פינלנד "לא נסכים שהחזירים המרושעים יגנבו את הביצים ההיסטוריות!".
"העם דורש, ביטוח רפואי" צעקתי על פינלנד.
"העם! דורש! ביטוח רפואי!" צרחנו כולנו.
"סתומים! זה רק תופעת לוואי שחולפת בעוד דקה" אמר או"ם.
חיכינו דקה ופתאום הרגשתי מעולה.
"העם! דורש! לברוח מהררר!!!!!" צרח פינלנד וכולנו ברחנו.
או"ם רדף אחרינו עם שוט.
פתאום בא יתוש, עקץ את או"ם. הפנים שלו התנפחו והפכו לסגולות והוא נפל על הרצפה מדמם. אחרי חמש שניות הכל היה בסדר אבל הספקנו לברוח כבר ממש רחוק ממנו.