הפנימייה 3 – פרק 29

*היומן של ארצות הברית – חלק א'*

הבוקר היה לי ממש דה-ז'ה-וו. הרחתי ריח מסריח. עוד כדור מטוגן של ארצות הברית ועוד קולות השתנקות של ארצות הברית – זולל מק מסוג אחר.
כולם שכבו במיטה.
הסתובבתי ונשכבתי על הבטן.
"אז מה שלומכם הבוקר?" שאלתי אותם.
"ישראל?" שאל ברזיל "אתה בסדר?".
"כן" אמרתי "למה?".
"מעולם לא שאלת אותנו מה שלומנו?" אמר ברזיל.
"אל תקלקל את הנחמדות שלי!" הזהרתי אותו.
ארצות הברית לפתע נע בתנועות מוזרות ונפל על הרצפה.
"שבץ?" שאלתי את ברזיל.
"למי אכפת" אמר ברזיל.
פתאום קלטתי שהכרית של ארצות הברית נראית מאוד קשה.
בזמן שהוא פירכס על הרצפה אני הלכתי לבדוק. בציפית מצאתי משהו קשה. יומן.
היה שם מנעול כמו לכל בחורה ועכשיו רק הייתי צריך למצוא את המפתח.
ברזיל היה עסוק מידי בלאכול את הכדורגל המטוגן שלו ולא שם לב שאני דחפתי את היומן של ארצות הברית לתיק שלי.
עכשיו, אני צריך להיזכר בכל סרט אמריקאי מטופש. איפה אפשר למצוא את המפתח.
"הוא בטח מתחת לדלת הכניסה" חשבתי לעצמי.
שלפתי משם מפתח מתכת. הכנסתי למנעול והתחלתי לקרוא.

"מאז שאמא שלחה אותי לפנימייה אני חסר ביטחון. התחלתי לאכול בשביל לכסות על הכאב העז של הנטישה" היה כתוב ביומן.
"מה?" חשבתי לעצמי ובהיתי בארצות הברית שקם כבר מהשבץ. לקח עוד ביס מהמק-שבץ וחטף עוד אחד חדש.
"אני מרגיש כל כך בודד לפעמים. אני אוהב את ישראל אבל הוא לא שם לב אלי. אני לא מאוהב בו כמו שבן מאוהב בבת. הוא חבר שלי אבל… אני צריך למצוא דרך שבה ישים לב אלי!".
דפדפתי קדימה בהרבה דפים.

"אירגנתי לישראל תחרות אהבה כשאני משתתף בה. אני ניצחתי אבל הוא לא רצה אותי. זה כאב כל כך. הוא לא שם לב אלי יותר אפילו שאנחנו אמורים להיות חברים ממש ממש טובים.
הלוואי שהיו קונים לי את מחבט הבייסבול שאני כל כך רוצה".

הרגשתי צורך לעשות משהו. באותו יום קיבלתי אישור מיוחד מאו"ם ללכת לחנות לקנות מחבט יפה. עטפתי הכי טוב שיכולתי והכנתי את זה כהפתעה לארצות הברית.
בינתיים קראתי עוד ביומן של ארצות הברית.
אני אתקצר:
ארצות הברית מחבב כלבים ואפילו מגדל כלב בלי שאף אחד שם לב. דבר שאסור על פי חוקי הפנימייה. יש לו גם חבר דמיוני בשם "מר תירס" והוא קופץ איתו בחבל.

היה לנו עוד מסיבת תה של בריטניה.
רוסיה כרגיל מזג וודקה לכוס של בריטניה.
ארמניה ואזרבייג'אן רבו ביניהם. אוסטריה וגרמניה רקדו יחד.
הייתי משוכנע כבר הרבה זמן שאוסטריה מאוהבת בגרמניה עד שהתברר לי שהם אחים. קצת מצחיק גרמניה בן 10 ו – אוסטריה בת 12 ובכל זאת גרמניה נחשב לגדול יותר והוא נחשב למקורי!.
יוון נחר בפינה עם אוזו.

בערב הוא חזר לחדר וגילה את המחבט.
"וואו!" הוא קרא. הוא הסתכל וגילה את המכתב שהשארתי.

"אני מזהה את הכתב הזה" הוא אמר "ישראל. תודה רבה לך".
"אין בעד מה" אמרתי.
"איך ידעת?" שאל ארצות הברית ואז הוא גילה שהיומן חסר.
"אתה לא" הוא אמר.
"אוי לא" חשבתי לעצמי.

המשך יבוא….