הפנימייה 3 – פרק 28

*אימה מסביב למדורה*

היום הרגשנו כולנו צורך עז לעשות משהו מיוחד אז החלטנו כולנו לצאת החוצה למדשאה, להדליק מדורה ולצלות מרשמלואים.
אנטרקטיקה כמובן צרוח והשתולל כיוון שאנטרקטיקה פחד פחד מוות מאש.
"בואו נספר סיפורי אימה" הציע ארצות הברית.
"רעיון מצויין" אמרתי "מי ראשון".
"אני" אמר או"ם.
הוא כחכח בגרונו.
"היה היה מנהל מסכן של פנימייה. יום אחד נמאס לו מכל הילדים המגעילים שם אז הוא פשוט שיפד אותם!". הוא אמר את זה בצרחה.
כולנו לא צרחנו אז או"ם הוציא שיפוד אמיתי ושיפד עליו את מונטנגרו וצלה על האש.
בסופו של דבר הוא הראה שזה רק בובה ומונטנגרו האמיתי הגיע וצחק עלינו על זה שהאמנו לזה אבל אף אחד לא צרח וכולנו שמנו לב שזאת בובה כיוון שאפשר לשים לב טוב מידי לכך שמונטנגרו היה עשוי מעץ כי הוא ממש לא היה פינוקיו.
אחרי זה הגיע התור של שבדיה לספר סיפור אימה.
"היה הייתה ילדה ושמה היה גילגי" התחילה שבדיה בסיפורה "גילגי פעם קנתה בובה וקראה לה בשם בילבי".
כולנו צחקנו כי בילבי זה שם דבילי.
"לילה אחד גילגי לא הצליחה להירדם. הקולות מסביב של הלילה הפריעו לה. היא חשבה שזה סתם הרוח אבל משהו הרבה יותר עמוק מזה קרה. גילגי שמעה לחישות 'בילבי רוצה מזון' 'בילבי רוצה מזון'. גילגי התעלמה מזה ואז היא שמעה צעדים של משהו קטן במדרגות" אמרה שבדיה.
היה כבר חושך והייתה רוח כך שיכולתי להישבע שאני שומע רחשים שם. "בילבי רוצה מזון".
"אחרי שגילגי שמעה את זה היא חזרה לישון אבל אז היא שמעה חריקת דלת איייייייייייייייייייייייייייייייייייי" אמרה שבדיה בחיקוי מושלם של דלת זזה.
"ואז, היא שמעה עוד קול "בילבי אוכלת את ההורים. בילבי אוכלת את ההורים". גילגי שמחה כיוון שהיא שנאה את ההורים שלה ואז היא שמעה עוד פעם. "בילבי עדיין רעבה. בילבי עדיין רעבה". היא התחילה להשתין במיטה. "בילבי רוצה בשר אדם. בילבי רוצה בשר אדם". גילגי לא התאפקה וצרחה "בילבי רוצה בשר בקר". הדלת של גילגי נפתחה ובילבי התקרבה אליה. "בילבי רוצה בשר אדם! בילבי רוצה בשר אדם! בילבי רוצה בשר אדם!!!!!!! בביייייילללללבבבבייי רווווצצצצהצההההה בבבבששרררררר אאאאאדדדדדדםםםםםםםםםםם!!!!!!!!"".
ואז שמעתי את זה ממש מאחורי. "בילבי רוצה בשר אדם!" שמעתי צרחות.
הסתובבתי וראיתי את בילבי!.
צרחתי עד שקלטתי שזה הולנד עם קוקיות של בילבי.
"בילבי רוצה תשלום עכשיו!" אמר הולנד לשבדיה.
שבדיה הושיטה לו כף יד ריקה.
"יייאיי!" הוא צעק "פיל כחול משלי! אני אקרא לו ג'ספר".
הוא לקח את האוויר הריק והלך משם.
"אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא" צרחה בלגיה "אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאני פחדתי כל כך!".
"תירוץ יפה" אמרתי.
היא קרצה לי.
קרצתי לה בחזרה.
היא קרצה לי פעמיים.
קרצתי לה שלוש פעמים.
היא באה ונתנה לי סטירה.
"חוצפן!" היא אמרה.
"עכשיו תור מי?" שאלתי.
"עכשיו תור גאורגיה" אמרה שבדיה.
שבדיה לבשה מסכה של מכשפה.
"וכעת הנה היא – אימה טהורה" היא אמרה והורידה את המסכה וחשפה את הפרצוף הטבעי שלה.
"אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא" צרחו כולם.
"וויפד-די-דודל!" הכריזה בלגיה.
"וכעת תורו של ישראל" אמרה גאורגיה.
"טוב אז… אישה אחת הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה, הלכה בום שניצל השניצל תוקף בפראות את האישה, גונב לה את הכסף ובורח" אמרתי.
"זאת אמורה להיות בדיחה?" שאל גרמניה.
"כן!" צרחתי.
כולם צרחו גם ונבהלו נורא.
לפתע שמענו קולות מוזרים מאחורינו.
זה היה מחריד ומזעזע כל כך.
מאחורינו היו דובים ענקיים שעמדו לאכול את כולנו.
כולנו צרחנו.
לפתע רגל ענקית מחצה את כולם.
"ביגפוט!" קראנו.
"לא" אמר היצור "אני מדיום-פוט".
"מה?" שאלתי.
"סתם בצחוק" אמר ביגפוט וכולנו צחקנו חוץ מבלגיה שצרחה "אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא".