הפנימייה 3 – פרק 22

*סרטים אמריקאיים מטופשים חלק ב'*
הערה: בסוף הסיפור תהיה רשימה של הסרטים שמוזכרים בסיפור.
בבוקר שקמתי הרגשתי עייפות אפילו שישנתי די הרבה זמן. היה לי כאב ראש חזק.
קמתי מהמיטה. הבגדים שלי היו מוזרים. השפלתי את מבטי למעלה וקלטתי שאלו לא החולצה שלי ולא המכנסיים שלי. זאת הייתה חולצת כדורגל צהובה ירוקה עם מכנסיים ירוקות גם הן של כדורגל. כדורגל אחד היה ליד המיטה שלי.
קמתי והלכתי למראה ושם לחרדתי גיליתי שמי שמביט בי זה ברזיל.
ראיתי את עצמי במיטה של ברזיל. הערתי אותו.
"ברזיל! תתעורר!" אמרתי.
הוא פקח עיניים.
"מה זה? מראה?" שאל ברזיל.
"לא" אמרתי "החלפנו גוף".
"בטח בגלל שרבנו" אמר ברזיל "זה עוד סרט מטופש".
"כמו אלו שארצות הברית מכין?" שאלתי.
"כן, ורק ברגע שנפסיק לריב נחזור כל אחד לגוף שלו" אמר ברזיל "אז בוא נתנשק זה בטוח יעבוד, זה קוד בכל הסרטים".
"אני לא מתנשק איתך!" אמרתי "אתה דוחה ו… הו. הבנתי".
התנשקנו ופתאום האור הצהוב ההוא הקיף אותנו שוב ופתאום הרגשתי שוב פעם את הגוף שלי.
"מזל" אמרתי "לא רציתי להיתקע בתוך סרט צפוי מראש".
"עכשיו כדאי שנלך" הציע ברזיל "אולי יבינו שעבדנו עליהם".
עכשיו הגיע הזמן שאני אסביר לכם משהו שלא הסברתי כבר די הרבה זמן. בפנימייה הזו ילדים הם בין הגילאים 10 לבין הגילאים 18. גרמניה לדוגמא בן 10 ולכן זה כל כך מצחיק לראות אותו צורח על כולם. אסטוניה רק בן 11 וכבר חכם יותר מרוב המורים כיום בעולם.הולנד בן 10.5 וכבר מעשן כבד. אני בן 16.
אז היום עברתי ליד גרמניה. התנגשתי בו בטעות אז הוא התחיל לצרוח עלי והאמת שזה נמאס עלי. הוא כל הזמן צרח עלי והוא למעשה תינוקי קטן בן 10.
"אין לך זכות לצרוח עלי צעיר" אמרתי.
פתאום המכשיר בכיס שלי רטט והפעם נפתחה מולי מערבולת. לא הייתה לי ברירה אלא לצעוד דרכה. צעדתי דרכה ונפלתי. העולם היה גבוה יותר או שאני נמוך יותר.
"מה הולך פה?" שאלתי. הקול שלי היה קול של ילד.
"אתה צעיר בעצמך!" אמר גרמניה בתרועת ניצחון.
"לא!" צעקתי "למה אני תקוע בתוך מצעד סרטים מטופשים?".
הוצאתי את המכשיר מהכיס וזרקתי אותו רחוק. חשבתי שנפטרתי מזה אבל משום מה זה חזר לי לכיס.
אז עכשיו הייתי בן עשר והדרך היחידה לצאת מהסרט האמריקאי המטופש הזה הייתה לבקש סליחה מגרמניה.
"סליחה גרמניה, אתה לא צעיר כל כך ויש לך אינטלקטואל כשל נער בן 16" אמרתי.
מערבולת נוספת הופיעה ואני צעדתי בה והכל חזר להיות כמו שהיה.
המשכתי במסדרון לכיוון או"ם בשביל להחזיר את המכשיר למקום ולפתע המכשיר רטט ועשה אור צהוב סביבי.
פתאום הרגשתי רצון עז לשתות דם.
בלגיה עברה לידי.
"אהההההההההה אדוארד החתיך באת להתחתן איתייייי!!!!111111אחד" צרחה בלגיה.
"אני אמצוץ לך את הדם" אמרתי.
"לא רוצה, תהפוך אותי לערפדה" היא אמרה
התנשקתי איתה ואז חזרתי להיות עצמי.
"אתה לא ערפד?!" היא צרחה פתאום "לא רוצה אותך".
היא הלכה משם. כנראה שבלגיה היא מספר 9 שלי.
המכשיר ההוא רטט שוב. אני אומר לכם הוא יצא מכלל שליטה.
פתאום הכל היה עשוי מפלסטלינה.
"מה קרה כאן?" שאלתי בקול רם.
הסתכלתי על הידיים שלי. שלדיות.
מסביב הכל היה מוכן לליל כל הקדושים.
"מה לעזאזל הולך כאן?" שאלתי.
הוצאתי את המכשיר מהכיס שלי ולחצתי עליו.
כלום לא קרה מלבד שהכל נראה כאילו התחשמל אבל הפעם הכל היה נראה כאילו אנחנו בפאב רפאים מוזר שכזה.
הסתכלתי שוב על עצמי. הייתי נראה כמו בובת קש.
ראיתי שם משהי שנראתה כמו כלה מתפרקת אבל יפה.
התקרבתי לשם כדי להתנשק איתה.
התנשקנו ואז הכל חזר למציאות וגיליתי שזאת הייתה פולין.
היא נתנה לי סטירה והלכה. מספר 10.
רצתי מהר לאו"ם לפני שיקרה משהו משונה. שמתי את המכשיר במקום והמכשיר נמס ונעלם.
"מזל" חשבתי לעצמי וברחתי חזרה לחדר.