הפנימייה 2 – פרק 19

*אפוקלופיסה חלק א'*

הייתי נואש כל כך, נואש כל כך לאהבה ואני חייב להודות שהתאהבתי באיטליה. פולין התחילה לייצר קולקציה חדשה של סוודרים וחילקה לכולם. שאף אחד לא העיז ללבוש אותם היא התחילה להסתובב עם רוגטקה ולשגר לפה של האנשים אוכל כדי שחס וחלילה הם לא ירעבו.
איטליה הפסיק להסתובב עם השריון והקסדה אחרי ההפסדים הצורבים אתמול בטקס חלוקת הפרסים. אחרי המחיצה של רגל ביגפוט הוא גם איבד את הזיכרון שלו ולכן שכח לגמרי שהיה מאוהב בשוויץ וניהל רומן עם סן-מרינו.
ניגשתי אליו וחייכתי.
"שלום" הוא אמר.
"היי, איטליה" אמרתי "אתה נראה כל כך טוב".
"מי אתה?" שאל איטליה.
"אני המאהב שלך" אמרתי.
"אוקיי" הוא אמר ונישק אותי.
זה היה מדהים.
"וואו" אמרתי.
שוויץ עברה שם וצרחה צרחה גדולה.
בלגיה באה גם היא בריצה.
"גם את התחלת?" היא שאלה בהתלהבות.
"מה?" שאלה שוויץ.
"להיפטר מכל האאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאלפים?" שאלה בלגיה.
שוויץ גלגלה עיניים.
"היי כולם!" אמר רוסיה שהגיע גם הוא "שמעתם את החדשות?".
"מה?" שאלתי.
"היום ה – 20 לדצמבר 2012, מחר האפוקליפסה" אמר רוסיה.
"זאת אומרת יום אחרון לחיות?" שאלתי.
"כן" אמר רוסיה.
"אווקי!" אמרתי.
הורדתי את החולצה והתחלתי לרוץ במעגלים.
אסטוניה היה שם גם הוא.
"זאת רק אגדה אורבנית" אמר אסטוניה.
פתאום רגל ענקית מחצה את התקרה.
"ביגפוט!" קראנו כולנו.
"ביגפוט אפוקליפסה, הר גלידה טעים, לאכול" הוא אמר והלך משם.
"איזה חתיך" נאנחנו כולנו.
"אז מה נעשה? נצטרך לעשות משהו שמעולם לא עשינו!" אמרתי.
"משהו שובבי" אמר אסטוניה.
"מה בראש שלך?" שאלתי.
הוא הלך לדלת הקרובה, דפק עליה וברח תוך כדי התפקעות מצחוק.
"יש לי רעיון יותר טוב!" אמר רוסיה.

המשך יבוא…