הפנימייה 2 – פרק 12

*יום הולדת משגע* אני מתנצל בפני כל מי שהעם שלו נפגע. המטרה היא ליצור סטריאוטיפים בדמויות ובהחלט לא לפגוע!. אני מבקש מראש סליחה מכל מי שנפגע.

הערה: פרק זה של הפנימייה מובא לכם בחסות "הוצאה לאור פינגווין". ההוצאה לאור בשחור ולבן. ההוצאה לאור היחידה שעובדת על נייר לבן ומרוויחה בשחור.
אחרי שהלכתי לישון שוב בארבע לפנות בוקר אחרי המסע שלי ליקומים מקבילים עם גרמניה כל מה שרציתי היה רק קצת שקט. באמת שרק קצת אבל מסתבר שברזיל לא מבין בכלל את פירוש המילה שקט. למעשה, מה שהוא עשה היה הדגמה למה שקט הוא לא. במיוחד כאשר הוא מחליט להכניס לי את היד לכוס מים. מה שהוא לא קלט זה שהמים הרותחים העירו אותי. כשראה שאני לא מרטיב במיטה הוא שפך את המים הרותחים עלי כדי שיראה שדווקא כן הרטבתי. עשיתי את הדבר הכי טוב שיכולתי לעשות. קפצתי מהמיטה שלי כמו צ'יטה וחנקתי אותו. כמה כייף זה היה. אולי אפתח את זה כתחביב. רשמתי לעצמי.
בכל מקרה, אחרי ההשכמה המלבבת גם ארצות הברית הכין לי הפתעה. אחרי שמק-צ'יפס שלו נפל על הרצפה הוא נתן לי אותו. עכשיו היה ברור לחלוטין שזה לא ראוי למאכל כיוון שהסיכוי שארצות הברית ייתן לך מק-צ'יפס ללא תמורה וראוי למאכל שווה לסיכויים שקוראים לך יהודה איש כליות. אם קוראים לך יהודה איש כליות, אתה מוזמן להגיע לפנימייה בזה הרגע ולבקש מק-צ'יפס. אם תצליח תהיה הגיבור שלי.
בכל מקרה לטענת ארצות הברית המק-צ'יפס דווקא כן היה ראוי לאכילה על פי חוק חמש השניות. אחרי שניסיתי להסביר לו שחיידקים לא יושבים עם שעון וסופרים לאחור עד הרגע בו יוכלו להתחיל לאכול הוא הסביר לי שהוא בכל זאת ראוי על פי חוק האיגואנה. החוק שאומר שכל עוד לא עברה ליד זה איגואנה זה ראוי לאכילה. לפי דעתי ארצות הברית ראוי לסטירה.
אחרי כל ההנאה הצרופה שהייתה לי בחדר עזבתי לפני שברזיל יתחיל שוב פעם את סצנת ה"תן לי רק קצת" מארצות הברית.
אז בואו נראה. שבדיה, לא. גיאורגיה, לא. קונגו, לא. איסלנד, לא. אסטוניה, לא. האפשרויות מצטמצמות. חשבתי לעצמי, מי תהיה הדייט שלי. שמתי לב שכולם שונאים אותי.
ראיתי את יוון בתנוחה הרגילה שלו רק שהפעם הוא מלמל מתוך שינה.
"לא, אמא" הוא מלמל "רק לא את המכנסיים הקצרות. דוקטור ווילמן גנב את הסנדוויץ' שלי. וגלגל את העיניים".
בקבוק האוזו שלו התגלגל משם.
באורח פלא הוא הפסיק להתגלגל ועף חזרה ליד של יוון.
בהמשך היום או"ם סידר את כולנו כדי לברר איפה המכשיר שאני גנבתי. כולם כבר עודכנו בכך שאני קיבלתי 370 נקודות וכרגע אני במקום השלישי מיד אחרי רומניה ובריטניה.
את רומניה אין לי סיכוי לנצח, יש לו בסה"כ 3,790 נקודות ולי בסך הכל 780.
בריטניה בעיקר גונב תה, כמויות מסחריות של תה אז רק המסה נותנת לו כל גניבת תה 200 נקודות.
בכל מקרה או"ם לא גילה אותי ולכן לא קיבלתי כלום. ארצות הברית התחיל להשתנק באמצע היום. היינו רגילים לזה. השבץ השבועי.
בערב שיחקנו פוקר ואפשר לומר שדי מזל שלא שיחקתי על כסף למה אז היה לי מספיק כסף רק בשביל מסטיק עגול.
לא העזנו לנצח את גרמניה כי כל פעם שרק הוא היה בהפסד הוא התחיל לנהום ולצרוח כמו כלב שמנסים לקחת ממנו את האוכל שלו.
באיזה שהוא שלב גרמניה החליט שהוא עייף ושהוא ניצח אותנו מספיק. פינלנד, המארח שלנו הדליק טלוויזיה ובדיוק הופיעה פרסומת להוצאה לאור פינגווין. ראו פינגווין רוקד על חוף הים בביקיני ושר "הוצאה לאור של פינגווין, הוצאה לאור של פינגווין, הוצאה לאור של פינגווין". אולי אני אכתוב יומן על החיים בפנימייה ואפרסם אותם בהוצאה לאור פינגווין? לא, זה לעולם לא יצליח. זה לעולם לא יתפרסם בשום מקום.
במקום על כסף הימרנו על עוגיות שוקולד. התאפקתי בדחף העז שלי לנגוס בה. בריטניה לקח עוגייה עוגייה שהרוויח וטבל אותה בתה שלו ואכל. זה לא מנע ממנו מלהפסיד בוחטות של עוגיות.
הטלוויזיה ניגנה נעימה של שעשועון טלוויזיה.
את הלילה גמרנו כאשר פינלנד לא עמד בפיתוי ונגס בעוגייה. החלטתי שנמאס לי ואכלתי את כל העוגיות על השולחן. בריטניה מיד קפץ על הרגליים שלו ושאג כמו אריה בקול חזק וצרח עלי על זה שהעזתי לקחת לו את מה שהוא טבל בתה ומה לעזאזל הוא צריך לטבול בו עכשיו. הצעתי לו לטבול את הקלפים אבל הוא לא הקשיב לי. הצלחנו בסופו של דבר להרגיע את הרוחות.
בטלוויזיה הופיעה פרסומת למשחת שיניים שגם הכילה פרסומת סמויה לעיניים. שמעתי קולות של לעיסה.
הסתכלתי על בריטניה שאכל קלפים רטובים.
"דווקא טעים" אמר בריטניה "יש לך מוח קולינרי ישראל".
"תודה" אמרתי.
"אבל שלי יותר" אמר בריטניה.
שמעתי את פינלנד בוכה מהתרגשות ששידרו בטלוויזיה פרסומת לאנגרי-בירדס.
"הבת שלי!" שמעתי אותו מיבב תוך כדי בכי.
יש לו בובה קטנה מתוקה של הציפור הזועמת האדומה שאותה הוא נוהג להשליך על שבדיה ולטעון שהציפור הורגת חזירים מלידה.
למחרת הייתה היומולדת שלי. קיוויתי שיזכרו אותי.
בבוקר ברזיל זרק עלי כדורגל ממש חזק לפנים בתור השכמת יום הולדת.
ארצות הברית התיישב עלי וכמעט הפכתי למת ואז הוא היה אוכל אותי. מק-ישראל.
במהלך היום הם לא הרשו לי לצאת מהחדר בטענה שהם מארגנים לי מסיבת הפתעה ואסור לי לגלות אותה. מיותר לציין שמנת המשכל שלהם שואפת לאפס. מינוס אחד למעשה.
בערב הם ניפחו שלושה בלונים והזמינו לחדר שלנו אנשים.
הם נתנו לרוסיה למזוג למשקאות כולם וודקה, לאירלנד וויסקי.
צ'כיה התחיל לשיר שירי שיכורים אחרי שהשתכר ממיץ פטל שהוכן מתרכיז אבל היה יותר תרכיז ממים!.
פורטוגל פלרטטה איתי והתחילה איתי. מיד חשבתי על זה שהיא יכולה להיות בקלות הבאה בתור שלי.
היא הייתה הממושקפת היחידה עם שיער חום ועיניים חומות והיא הבת היחידה שלבשה חולצת כדורגל בצבעי ירוק ואדום ושל הסמל שלה והיא הייתה אחת משתי הבנות היחידות שידעה לשחק כדורגל ובנוסף היא הייתה יריבה שקולה לברזיל וארגנטינה.
כל מה שקרה תמיד במסיבות אצל בריטניה קרה עכשיו בחדר שלי.
בסוף הערב אני ופורטוגל התנשקנו.
יום ההולדת הזה היה יכול להיות הכי מאושר בעולם אם רק יהודה איש כליות היה מגיע. אם קוראים לך יהודה איש כליות באמת כדאי שתבוא. אני מחכה לך.

המשך יבוא…