הפנימייה 2 – פרק 11 – יקומים מקבילים חלק ב'

*יקומים מקבילים חלק ב'* אני מתנצל בפני כל מי שהעם שלו נפגע. המטרה היא ליצור סטריאוטיפים בדמויות ובהחלט לא לפגוע!. אני מבקש מראש סליחה מכל מי שנפגע.

הגענו ליקום חדש.
הייתי גבוה יותר. הסתכלתי על גרמניה, הוא נראה כבן שש עשרה.
"היקום שבו כולם נערים מתבגרים" הקריא גרמניה.
"תלחץ" אמרתי.
"מי אתה שתגיד לי מה לעשות?!" צרח עלי גרמניה.
"וואו, גרמניה, תרגע" אמרתי.
"סתום כבר, אתה חושב שאתה יודע הכל אה" אמר גרמניה.
לחצתי בעצמי את הכפתור הגדול ואז עברנו ליקום חדש.
פתאום הייתי חייב לחרבן וגם גרמניה קפץ מצד לצד.
"היקום שבו כולם צריכים לחרבן כל הזמן" אמר גרמניה.
הוא לחץ על המכשיר.
היקום החדש היה כולו ריבועים. כל ריבוע בצבע אחר.
"אני לא מצליח לקרוא" אמר גרמניה.
הוא התרחק קצת מהמכשיר ואז הצליח לקרוא :"היקום שבו הרזולוציה ממש נמוכה".
"תלחץ" אמרתי.
החדר החדש שהופענו בו היה שונה.
הרגשתי מקל בכיס שלי.
גרמניה נראה שונה. השיער הבלונדיני שלו היה קצר יותר. העיניים הכחולות שלו הפכו לאפורות.
"היקום שבו כל אחד נראה כמו דמות מסרטי הארי פוטר" הקריא גרמניה "כמו מי אני נראה?".
"אתה נראה כמו דראקו מאלפוי" אמרתי "וכמו מה אני?".
"נדמה לי שזה זה שחושב שהארי משקר בספר הרביעי" אמר גרמניה.
"אני שיימוס?!" שאלתי "לא רוצה, רציתי להיות משהו אחר. אני בדיכאון".
איגור קרקרוף חלף על ידינו ונעץ מבט זועם בגרמניה.
"מה?" שאל גרמניה.
"אני שונא אותך" אמר איגור והלך משם.
"זה בטח רוסיה" אמרתי.
"לא" אמר גרמניה בסרקסיזם.
"בוא פשוט נחזור ליקום שלנו" אמרתי.
"אני לא יודע איך" אמר גרמניה.
פתאום אלבוס דמבלדור קפץ עירום במסדרון כמו קנגורו. בהינו בו עד שעבר.
"זה אכן הסיח את הדעת שלנו" אמרתי "ומה זאת אומרת אתה לא יודע איך לחזור?".
אלבוס דמבלדור עשה את הדרך חזרה בקפיצה.
"פעם הבאה אני מרביץ לו" אמר גרמניה.
אלבוס התחיל לקפוץ פעם שלישית.
גרמניה התחיל להחטיף לו מכות אז אלבוס דמבלדור הקפיא אותו בקרחון.
"יואו!" קראתי "אפשר לעשות קסמים!".
הוצאתי את המקל מהכיס ואמרתי אינסינדיו כי זה הלחש שנראה היה לי הכי מתאים. גרמניה עלה לאש בתוך הקרחון תוך כדי צרחות איומות.
"תלחץ!!!!!" הוא צרח בקול רם.
"אבל תמיד רציתי להיות קוסם" מחיתי.
"תלחץ!" צרח עלי גרמניה שוב.
לחצתי באי-רצון.
גרמניה היה מחוץ לקרחון וללא אש אבל החולצה השחורה, אדומה, צהובה שלו הייתה חרוכה.
"אני אהרוג אותך!" צעק עלי גרמניה "שרפת אותי!".
"מצטער, חשבתי שזה יפשיר את הקרחון".
"מסתבר שלא כל כך!" התלונן גרמניה.
"היי, איזה יקום אנחנו עכשיו? בבית?" שאלתי.
"לא, אנחנו ביקום שבו כל פעם שמייצרים מגע עם מישהו מתחלפים איתו במראה" אמר גרמניה.
"אתה עושה משהו לא בסדר עם הלחיצות שלך" אמרתי.
"אתה אשם גם" אמר לי גרמניה.
"תן לי מיד את המכשיר הזה!" כעסתי על גרמניה.
"לא רוצה" אמר גרמניה.
החזקתי במכשיר וניסיתי לקחת אותו אבל גרמניה החזיק מהצד השני ומשך אליו. הוא הדף אותי עם המרפק והרגשתי זרם חשמלי חזק בגוף אבל המשכתי להחזיק חזק מהמכשיר.
ראיתי את עצמי נלחם בי, כנראה שעכשיו אני נראה כמו גרמניה.
במהלך הקרב על המכשיר הוא נפל על הרצפה ונשבר.
"מה נעשה עכשיו?!" שאל גרמניה. הקול שלו היה זהה למה שהיה קודם אפילו שהוא נראה כמוני.
"אולי גם ביקום הזה יש לאו"ם מכשיר כזה" הצעתי.
"רעיון טוב" אמר גרמניה "בוא נלך".
התגנבנו על קצות האצבעות לעבר החדר של או"ם.
ליטא ופולין הלכו לידנו תוך כדי החזקת ידיים.
חה, ביקום הזה עדיין לא הפרידו ביניהן.
תהיתי האם ליטא ופולין הן באמת הן או שהן התחלפו אחת עם השנייה.
סין ויפן הלכו מכות וכל פעם החליפו דמות. זה היה מאוד סוריאליסטי.
יוון נחר בפינה.
איטליה בגלימה והקסדה שלו שתה וויסקי בלי סוף אז כנראה הוא למעשה אירלנד בתחפושת איטליה.
או"ם נחר על המיטה. מצאתי מכשיר זהה לזה ששברנו.
לחצתי על הכפתור והגענו לפנימייה מחדש. לא ידעתי מה שונה.
על המכשיר נכתב "היקום שבו יש שלום במזרח התיכון".
קלטתי שגרמניה עדיין נראה כמוני. הפרצוף שלי התעקם (הכוונה היא שגרמניה עיקם אותו כי זה בכל זאת עדיין הפרצוף שלי).
"תחזיר לי את הגוף שלי" אמר גרמניה.
"אני לא יודע איך" אמרתי "כנראה שנצטרך לחזור ליקום ההוא".
"לא, אין סיכוי שזה יקרה עכשיו, נו באמת!" התלונן גרמניה.
"אולי יהיה כאן מי שיעזור לנו" אמרתי.
קלטתי שפתאום דברתי במבטא גרמני. אפילו הקול שלנו השתנה.
"לא, נו באמת" אמרתי.
"מה?" שאל גרמניה "תגיד תודה, זה כבוד להיות עם מבטא כזה".
"אז תדבר במבטא מזויף" אמרתי.
"לא משנה" אמר גרמניה "כל עוד המכשיר המטופש הזה של המעבר בין יקומים האלה לא מחזיר אותנו הביתה זה רע מאוד".
"מה אמרת?" שאל קול מאחוריי.
הסתובבתי בשביל לראות את מצריים.
"יש לכם גם מכשיר למעבר בין יקומים?" שאל מצריים.
"כן" אמרתי.
"ואתם לא מצליחים לחזור ליקום שלכם?" שאל מצריים.
"לא" אמר גרמניה.
"אה, אז פשוט אתם צריכים כרטיס" אמר מצריים. הוא הוציא מהכיס שלו כרטיס.
"מה זה?" שאלתי.
"זה אני וישראל מהיקום הזה פיתחנו יחד, כרטיס שמחזיר אותך ליקום שאתה צריך להיות בו באותה השעה אפילו על השנייה" אמר מצריים.
הוא הכניס את הכרטיס לשקע.
"בהצלחה" הוא אמר.
"תודה" אמרתי. לחצתי על הכפתור מתפלל שזה יעבוד.
הגענו לפנימייה מחדש.
"הכל נראה רגיל" אמרתי.
"כן, ואני נראה כמו עצמי שוב" אמר גרמניה.
"היה נחמד לטייל ככה ביקומים" אמרתי.
"כן" אמר גרמניה "טוב, אז, אני חושב שמגיעות לך 120 נקודות על הגניבה של החפץ הזה כרגע".
לפתע שמענו צרחות של או"ם.
"אוקי, מגיעות לך 370 נקודות" אמר גרמניה.
"נדבר מתישהו, אה?" שאלתי.
"כן" אמר גרמניה "טוב בוא נברח לפני שאו"ם יגיע".
הוא רץ לחדר שלו ואני נכנסתי לשלי כדי להירדם שוב לקראת הבוקר.

המשך יבוא…