הפנימייה – פרק 97

*ערפד אותי, מותק!*

"היי אנשים!" צרחה שוויץ בקול רם.
"מה הבעייה שלך?" שאלתי.
"אני ערפדה!" היא אמרה ועשתה תנועה של "היי אנשים, אני ערפדה".
"את לא" אמרתי "את טיפשה".
"אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא" צרחה בלגיה וברחה משם.
"את ערפדה?" שאל ארצות הברית את שוויץ בזמן שטחן לו מק-השראה.
"כןןןןן" אמרה שוויץ וחשפה את הניבים שלה. ניבים מפלסטיק בשקל תשעים, אני מוכרח לציין.
"יש לי השראה!" הוא אמר "אני אעשה עליך סרט".
"לא!" היא אמרה.
"חבל, הייתי קורא לו טימטומים, והייתי מביא את רוברט פטינסון" אמר ארצות הברית.
"קנית אותי, מותק!" היא אמרה "אבל תקרא לסרט ערפד אותי, מותק".
"רעיון פיצוץ!" אמר ארצות הברית ופתאום הוא ושוויץ התפוצצו ואז הכל חזר לקדמותו כאילו כלום לא קרה.
…
הייתה לנו הקרנה באותו יום בערב. כל כך מהר. רציתי ללכת לישון לקראת תחרות השירים שתבוא מחר.
"הו! מותק!" אמרה שוויץ כאשר היא התנשקה עם פוסטר של רוברט פטינסון.
"אתה ערפד שלי" אמרתי.
"הבאתי את החבילה!" אמר איש מהדלת. השליח ככל הנראה.
"אוכל!" קראה שוויץ.
היא באה לשליח ואז קירבה את השיניים שלה במהירות לצוואר שלו ואז חתכה איתן את החבילה. בחבילה היה גביע ענק של גלידה.
"טעים לי!" היא אמרה והתחילה לאכול אבל אז ארצות הברית קפץ והתחיל לזלול את הגלידה בלי חשבון.
כשהוא סיים הוא נסוג והמשיך לצלם.
"ערפד אותי, מותק!" אמרה שוויץ.
ואז צרפת נכנס.
"ורדים" הוא אמר וזרק אליה ורד.
פתאום ארצות הברית קפץ והתחיל לאכול את הוורדים במהירות מטורפת.
"ארצות הברית!" צעק צרפת "זה מפלסטיק".
פתאום ברקע התנגן "I'm a barby girl, with a barby wear".
ארצות הברית סיים לאחור וחזר אחורה.
"ערפד אותי!" צעקה שוויץ.
צרפת התקרב והם עמדו להתנשק.
ואז האורות התעמעמו.
"היי! איפה צרפת!?" שאלה שוויץ שהאורות חזרו "ארצות הברית…".
"לא אכלתי אותו!" כעס ארצות הברית.
שמענו את קול המים יורדים בשירותים.
צרפת יצא משם.
"טוב, קאט!" קרא ארצות הברית "יצא להיט!".