הפנימייה – פרק 96

•חוק השפה•

אחרי שעברנו גם את החגיגות ליום ההולדת של יוון כל מה שנשאר היה רק לישון ולקום לבוקר חדש. לא אפשרי שארצות הברית וברזיל הם השותפים שלך לחדר.
הפעם ארצות הברית התאמן לקראת התחרות הבאה, ומה לעשות, הוא היה חייב להעיר אותי. ברזיל התאמן בחדר בכדורגל וזה, איך לא, פגע לי בראש.
אז ברחתי מהחדר בשביל לפגוש את לוקסמבורג. לוקסמבורג היא כרגע החברה שלי, אבל כמו שאני מכיר את המזל הדפוק שלי, גם היא תעזוב אותי.
לוקסמבורג גרה בחדר עם מונקו ועם שוויץ.
"היי!" אמרה לי לוקסמבורג והתנשקנו.
מונקו שאלה משהו בשפה שלה.
לוקסמבורג ענתה לה.
אני אסביר לכם, לכל אחד יש שפה משלו אבל יש שפה משותפת שלאף אחד אין מושג מהי ומאיפה אנחנו מכירים אותה. צרפת טען שזאת ה"אהבה". אסטוניה אמר שזאת המתמטיקה. רומניה אמר שהוא לא יודע וגנב לכל מי ששמע אותו מדבר את נגן המוזיקה שלו.
שוויץ פתחה שיחה עם מונקו ואיפשהו שמעתי את המילה "יזרעל".
שמעתי ששוויץ שוב פעם אומרת את האות א'.
"הן מדברות עלי?" שאלתי את לוקסמבורג.
"אני מרגישה שלא בנוח לתרגם את השיחה" אמרה לוקסמבורג "זאת חדירה לפרטיות".
"אבל הן מדברות עלי!" התעקשתי.
לוקסמבורג נאנחה.
"זה לא הוגן שלכן יש שפה משלכן" אמרתי "ולי אין עם מי לדבר".
"אז תלמד את השפה שלנו" אמרה לוקסמבורג.
"איך קוראים לה?" שאלתי.
"צרפתית" אמרה לוקסמבורג.
"לא!! רק לא את שפת האהבה של צרפת, הוא כל הזמן מתחיל איתי איתה" אמרתי.
"צרפת מתחיל איתך?" שאלה לוקסמבורג.
"הוא מתחיל עם כולם" אמרתי.
"זה מסביר הרבה…" אמרה לוקסמבורג.
"זה מסביר את זה" אמרה מונקו ושלפה שק שעליו כתוב "קילו ורדים".
"ואת זה" אמרה שוויץ והראתה שתי סימני נשיכה על הצוואר שלה.
"זאת נשיכה על ידי ערפד" אמרה לוקסמבורג "ערפד נשך אותך?".
"אם עטלף נכנס לחדר שלי, הפך לגבר חתיך ואז הוא נשך אותי וחזר לצורת עטלף ואז עף החוצה מהחלון, זה אומר שהוא ערפד?" שאלה שוויץ.
"פחות או יותר" אמרה מונקו.
"ועכשיו אני אהיה…… חתיכה כמו רוברט פטינסון ?!" שאלה שוויץ.
"כן!" אמרה לוקסמבורג.
"פטינסון!!! חתיך שלי!!! אני בדרך אליך !!" צרחה שוויץ וניסתה להפוך לעטלף אבל זה לא עבד לה.
"אין לי אפילו תיאבון לדם!" אמרה שוויץ. היא התחילה לבכות כמו מטומטמת.
שוויץ, מונקו ולוקסמבורג התחילו לדבר זו עם זה בצרפתית ואני הלכתי.
"צריכים להמציא חוק" אמרתי בקול רם אפילו שהייתי לבד "חוק השפה, רק שפה אחת".
"רעיון מעולה, ישראל!" אמר או"ם שלפתע הופיע מולי. הוא לבש קרני שטן והיה לו זנב שטן וקלשון ביד. והוא נראה הרבה פחות מאיים מבדרך כלל.
"אבל איזו שפה?" שאלתי.
"יש לי רעיון…" אמר או"ם.
…
לאחר מכן באותו היום הוא כינס את כולנו.
"בחרתי לנו שפה רשמית אחת לכולנו" אמר או"ם.
"תן לי לנחש, כאב" אמרה הונגריה.
"האמת שלא" אמר או"ם "אבל אחלה שפה".
"אז איזו שפה?" שאלתי.
"השפה האוניברסאלית היחידה שיש…………….. והטובה ביותר שיש………. מוזיקה!" אמר או"ם.
"באמת?!" שאלתי.
"כן" אמר או"ם "מחר נעשה את תחרות השירים".
"יש!" קראנו כולנו.
"תהנו מהיום הזה, אני לא תמיד אהיה נחמד כזה!" אמר או"ם.
למזלי אנחנו לא ניצלה על הגריל בגללי.
חזרתי לחדר שלי והייתי צריך לכתוב את השיר לתחרות הקרבה שהפעם אני אשתתף בה.