הפנימייה – פרק 85
*ימי הביניים – חלק ג'*
יוון וסן-מרינו היו קשורים על המוקד בזמן שיוון התעקש להשתחרר.
"אנא, רבותיי, אינני צאצא השטן!" התחנן יוון. האמת שזאת יחסית פעם ראשונה ששמעתי אותו מדבר ליותר מחמש דקות.
"בבקשה, ישראל, תשחרר אותי!" התחננה סן-מרינו.
"אני אנסה לגנוב מאסטוניה את הקרן, אולי זה ישחרר אותם" אמרתי.
"מה?!" שאל אסטוניה "לא כושפת?!" הוא שאל בכעס.
הוא לחץ על הקרן שלו ואז פתאום הפכתי למשהו מימי הביניים.
"ישראל!!" צרחה אלי סן-מרינו.
פתאום לא הייתי מאוהב בה, אלא היה לי דחף בלתי נשלט לכתוב שטויות דיכאוניות במחברת שלי. פתאום הרגשתי נאמנות מטורפת לסניור שלי (ארצות הברית) ולאסטוניה (המלך).
ראיתי מרחוק את ברזיל עם בגדי כדורגל, ככל הנראה לא מהופנט מהקסם של אסטוניה של ימי הביניים.
ניגשתי אליו.
"שלום לך, אדוני" אמרתי לו.
"ישראל?" הוא שאל ואז התחיל להתפקע מצחוק.
"ברזיל?!?!!?" שאל אסטוניה בכעס. הוא כיוון על ברזיל את הקרן אבל הוא זז הצידה והקרן פגעה בי.
כבר לא הייתי אביר יותר.
רצתי מהר וגנבתי מאסטוניה את הקרן.
יריתי אותה על כל מי שראיתי. ברגע שיריתי על יוון הוא נרדם בכיסא עינויים שלו.
שיחררתי את גרמניה אפילו שלא רציתי. דווקא העדפתי אותו בתור אביר שקט ונעים הליכות.
אחרי זה שיחררתי את פולין. פולין רצה אל גרמניה.
"אהובי! עשית את זה!" היא צעקה וחיבקה אותו.
"אני עשיתי את זה" אמרתי.
"אויש, לך תאכל מרק עוף ותשתוק כבר" אמרה לי פולין תוך כדי שהיא חיבקה את גרמניה.
בסופו של דבר שיחררתי את כולם והטמנתי את הקרן אצלי, למקרה שאני ארצה להפוך משהו לעבד שלי.
ירדתי למטה וראיתי שכולם יוצאים לכיתות שלהם אז רצתי מהר לכיתה שלי והתיישבתי במקום שלי.
"מבצע ימי הביניים יצא מזעזע" אמר אסטוניה "הייתם גרועים ולכן כולכם תשארו עוד שעה כל יום בשביל ללמוד היסטוריה".
"אפשר להתפנות בבקשה?" שאלתי.
"כן" אמר אסטוניה.
רצתי לחדר שלי והבאתי משם את הקרן.
יריתי באסטוניה.
"אתה נותן לאחרים שיעורי היסטוריה ולי לא, כי אני האדון שלך" אמרתי לו.
"כן" אמר לי אסטוניה.
יריתי בו שוב.
"אוקיי, עכשיו שיעור היסטוריה, ישראל אתה משוחרר" אמר לי אסטוניה.
החזרתי את הקרן למקום. חהחהחהחהחה
תגובות (0)