הפנימייה – פרק 7 – ספיישל בלשים

*תעלומת הרצח חלק א'* אני מתנצל בפני כל מי שהעם שלו נפגע. המטרה היא ליצור סטריאוטיפים בדמויות ובהחלט לא לפגוע!. אני מבקש מראש סליחה מכל מי שנפגע ואומר לו שאני יודע שזה לא נכון.

בבוקר שמעתי צרחות אימים. זיהיתי כמה קולות של ילדים צורחים.
יצאתי החוצה.
"מה לעאזל עובר עליכם?!" צעקתי.
"זה ארצות הברית!" שמעתי צעקות "הוא נרצח!".
"מה נרצח?" שאלתי "איך זה אפשרי?".
"יש לנו כמה חשודים" צעק גרמניה שהתבלט עם הצעקות שלו "יפן!, עיראק!, סנטה קלאוס!, בריטניה או מקסיקו!".
"סנטה קלאוס?" שאלתי.
"גם ישראל חשוד!" צעק גרמניה.
"לא!" אמרתי.
"הוא צודק" הסכים איתי הולנד "הרי ברור שארנב הפסחא עשה את זה".
"אתה כל כך צודק" אמר קולומביה ושניהם עשו לחיים עם מזרקים ותקעו בעצמם.
"עלינו לחקור כל חשוד!" צרח גרמניה והסתובב אל יפן "למה עשית את זה?!!?!?!?!?!!!?!??!!!".
"לא עשיתי כלום" אמר יפן "אכלתי אורז".
"זה הגיוני" אמרה ליטא.
"את חשודה ליטא!" צרח גרמניה.
"אתה יודע, אומרים שמי שצורח ועושה הרבה רעש הוא האשם" הכריז רוסיה.
"זה לא אני!" שאג גרמניה.
"אז נחקור כל אחד מהחשודים" אמרתי.
"רעיון טוב" אמר גרמניה "סין אתה תחקור את יפן, ברזיל אתה תחקור את עיראק, ישראל אתה את ארנב הפסחא, הולנד אתה בריטניה וארגנטינה את מקסיקו".
כל הממונים רצו לבדוק את החשוד רק שאני לא ידעתי איך לחקור את ארנב הפסחא.
"תפסיק להתבטל!" צרח עלי גרמניה.
"אין לי מושג איפה ארנב הפסחא! הוא אפילו לא אמיתי!".
לפתע קפץ ארנב דרך החלון, נתן לי סטירה והלך.
"זה היה ארנב הפסחא?" שאלתי.
"לא, לא הייתה לו סלסילת ביצים" אמר גרמניה.
"היי, תסתכלו על הגופה של ארצות הברית" אמרה בלארוס "ראיתם?".
"נכון" אמר איטליה "היא רזה, איך זה אפשרי?".
"הרוצח לקח את השומן" אמר גרמניה.
"ישנן כמה סיבות" אמר ספרד "או שהוא רצה להתחמם, או שהוא רצה לאכול או שהוא רצה ליצור מזה נשק להשמדה המונית".
"נשק להשמדה המונית?" שאלתי מבולבל.
"מיקי בוגנים, לנה מייר לנדרוט, אתה מבין את הראש שלי?" שאל ספרד.
"כן" הנהנתי.
"טוב אז קודם כל שמשהו ידווח לאו"ם" אמר אזרבייג'אן.
"אבל אם הוא הרוצח?" שאלה ארמניה "הוא יכעס שיגלה שגילינו".
"הוא השליך את הגופה על הרצפה במסדרון! הוא מצפה שבאמת לא נשים לב?!" שאל אזרבייג'אן.
"נשים לב למה?" שאל קולומביה "אני רק רואה כאן פילים כחולים".
"לספירת שלוש כולם מגלגלים עיניים, אחד שתיים שלוש" אמר פינלנד וכולנו גילגלנו עיניים.
סין ברזיל הולנד וארגנטינה חזרו.
כולם ביחד אמרו "אשמים".
"כולם אשמים?!" שאל גרמניה.
"אנחנו לא מתקדמים לשום מקום" אמרה שבדיה.
"בייבי, כמה יפה את" אמר צרפת.
"לא מעוניינת" אמרה שבדיה.
"כי את הרוצחת!" צעק נורבגיה.
"זה אפילו לא הגיוני" אמרה גיאורגיה "היא הייתה איתי בחדר בזמן הרצח".
"אה-אה!" הכריז גרמניה "איך יכולת לדעת מתי אירע הרצח?".
"כי זה כתוב על הגופה!" צרחה גיאורגיה.
על הגופה היה חרוט המספר 03:18.
"אז איך ידעת שזה חרוט על הגופה?" שאל גרמניה.
"כי יש שלט!" התלוננה גיאורגיה והצביעה על שלט ליד הגופה שכתב 'יש שעה על הגופה'.
"לעזאזל!" הכריז גרמניה "אנחנו נצטרך לגלות מתישהו".
"אולי ננתח לו את הגופה?" הציע רוסיה.
"היי תראו" אמר צ'כיה "תסתכלו על העיניים שלו, יש לו משהו יפה בהם. לא, זה רק אני בקטן".
"לעזאזל! אנחנו תקועים במקום!" הכריז גרמניה.
"אז אולי פשוט נלך?" הציע הולנד.
הוא וקולומביה צחקקו עם נחירות חזיריות.
"חזירים" אמר ספרד.
"גם אותך חזירים מטרידים?" שאל הולנד.
ברזיל רכן אל הגופה ומילא את הפה של ארצות הברית בכדור-רגל מפונצ'ר.
"מה אתה עושה?" שאלתי.
"הוא נראה לי מאוד רעב אז אני מאכיל אותו בכדור-רגל מטוגן" אמר ברזיל.
"לפעמים אני חושב שאם תתאבד זה יהיה דרך קפיצה מהאגו שלך לאיי-קיו שלך" אמרתי.
"אה? אתה מציע לו להתאבד! אולי זה כי בא לך להרוג אנשים?" שאל גרמניה.
"לא!" צעקתי "תפסיק כבר".
"היי! מה הסכין הזאת עושה אצלך בכיס?" שאלה ליטא.
"אין לי כלום בכיס" אמר גרמניה.
"זה אכן מבטל את הטענה שלי" אמרה ליטא.
לפתע נשמע קול חריקה וצרחה איומה…

המשך יבוא…