הפנימייה – פרק 2

*אימפרייה חדשה נולדה* אני מבקש סליחה מכל מי שהעם שלו נפגע, המטרה היא ליצור סטריאוטיפים בדמויות ובהחלט לא לפגוע!. אני מבקש סליחה מראש מכל מי שנפגע ואומר לו שאני יודע שזה לא נכון.

ככל הנראה שכדאי שאספר לכם על איטליה. הוא תמיד לובש טוגה או גלימת קרב ומניף חרב מפלסטיק ומזמן את כולם לקרב. פעם אחת הוא גם נלחם נגד רוסיה. התוצאות היו מצחיקות מאוד כי בין היתר החרב מפלסטיק התגלתה כפלסטיק מאוד לא איכותי ומעולם לא שיערתי בעצמי שבקבוק יכול להיות כלי נשק כל כך יעיל.
היום עברתי ליד איטליה שניסה להעיר את יוון שכל הזמן ישן. שוויץ עמדה לידו עם חיוך מתוק וניסתה לפלרטט איתו אך הוא התעלם. הבעיה של שוויץ זה שהיא נגררת. אחרי צרפת, גרמניה, הולנד ואפילו איטליה. היא כל כך תלותית אבל היא מכינה שוקולד ממש טוב ועצה שלי, לעולם ואני חוזר לעולם אל תקחו ממנה גבינה אלא אם כן אתם מעוניניים להקיא במשך שלוש שעות.
בכל מקרה, עברתי ליד איטליה בדרך לבקר את האו"ם – המנהל של הפנימייה בבקשה לעבור חדר (התירוץ הוא שקשה לי להסתדר עם ברזיל וארצות הברית. הסיבה האמיתית שרציתי לעבור לחדר של שבדיה כיוון שנורבגיה רבה עם שבדיה וגם ככה או"ם רוצה להפריד ביניהן).
איטליה הסתובב אלי וצרח "פסטה!".
עניתי את התשובה הראשונה שעלתה לי לראש. "פלאפל".
"פיצה! פיצה! לזניה! אספרסו גלארדו למבורגיני לינגוויני מקיאטו!" הכריז איטליה.
שוויץ חייכה ויוון התחיל לנחור.
"תחזור להציק ליוון" אמרתי "אני צריך ללכת".
"לא רוצה!" אמר איטליה "אני מזמין אותך לדו-קרב!".
"לא רוצה" אמרתי.
"אתה חייב" התערבה שוויץ. גילגלתי עיניים למעלה והיא הנהנה.
משתי החדרים שליד פרצו ילדים וצרחו "קרב!, קרב!".
יוון הפיל את בקבוק האוזו שלו אז לקחתי אותו ושברתי אותו.
"חהחהחה" אמר איטליה "מעתיק מאחותך הגדולה רוסיה?".
"כמו שאתה מעתיק מיוון, את התרבות, את המיתולוגיה, את האדריכלות" אמרתי "אתה לא מקורי".
דמעות עלו בעייני איטליה.
"זה" הוא אמר בבכי "זה לא יפה". הוא רץ רחוק משם. שוויץ נתנה לי סטירה ורדפה אחריו.
"כל הכבוד" אמרה ארמניה "מגיע להם!".
"אה, אתם כועסים שגונבים לכם שטחים אבל אתם גונבים שטחים בעצמכם?" התלונן אזרבייג'אן.
התרחקתי לכיוון או"ם.
…
מאוחר יותר באותו יום כאשר כל אחד מהחדרים קיבל אספקת מזון פגשתי את שבדיה הנהדרת.
חשבתי על זה שהייתי כל כך קרוב להיות איתה בחדר אבל לצערי לא קיבלתי את זה. או"ם העביר את נורבגיה לחדר יחד עם איסלנד ופינלנד ושבדיה וגאורגיה קיבלו אליהן את מונגוליה.
"איך עם מונגוליה?" שאלתי.
"הוא… נחמד" אמרה שבדיה. היא הסיטה שיער מהעיניים שלה ואני הייתי כל כך מאוהב שלא שמתי לב שנפל לי שק התבלינים.
היא הרימה לי אותו.
"אולי אתה רוצה לבוא אלי לחדר אחר כך? גאורגיה מבשלת מאכלים גאורגיים" אמרה שבדיה.
"בשמחה" אמרתי "להגיד גם לארצות הברית וברזיל?".
"לא" אמרה שבדיה "כבר ראיתי למה ברזיל מסוגל לעשות כשיש לו ביד משהו שנראה כמו כדור".
צחקנו ביחד.
"שמעתי שאיטליה עדיין בוכה בשירותים" אמרה שבדיה.
"באמת?" שאלתי "אולי כדאי שאני אתנצל".
"שוויץ מנסה לעודד אותו כבר כל כך הרבה זמן ואפילו אוסטרליה הגיעה וניסתה לעודד אותו אבל זה לא עבד" אמרה שבדיה.
"מסכן" אמרתי "אני הולך".
"בסדר, נתראה מאוחר יותר" היא אמרה.
היא קרצה לי ונכנסה פנימה.
…
"למה אמרת לי דברים כאלה?" שאל איטליה בבכי.
"אתה רצית לערוך איתי קרב" אמרתי.
"אבל זה לא יפה!" אמר איטליה "זה שאני לא מקורי לא אומר שאפשר לצחוק עלי בגלל זה!".
"די, די, איטליה, גם אני לא מקורי"
"באמת?"
"כן, נראה לך שפלאפל זה שלי?, חוץ מזה פיצה, לזניה, למבורגיני?, זה מקורי מאוד" אמרתי.
"זה מאוד יפה מצדך לומר" אמר איטליה.
"כן" אמרתי "והיין".
"נראה לי שאני אקנה חליפה איטלקית, כבר לא בא להיות אימפרייה צבאית" אמר איטליה.
"למה?" שאלתי.
"אני אימפריית אוכל ומכוניות, מה אני צריך יותר מזה" אמר איטליה.
"אז מי יהיה המגלומן שלנו?" שאלתי.
"נראה מי" אמר איטליה
…
פולין וליטא עברו מולי כאשר הלכתי לחדר שלי. הן עדיין החזיקו ידיים. למעשה מעולם לא ראיתי אותן לא מחזיקות ידיים. אין לי מושג למה, אפילו שהן רבות לפעמים הן אף פעם לא עזבו ידיים.
"פריקיות" מלמלתי.
"אנחנו?" שאלה פולין "כדאי שתראה מה עובר על אוסטריה והונגריה".
עברתי ליד החדר של שתיהן ושתיהן היו בחוץ וצרחו לי "אנחנו שולטות! אנחנו אימפרייה! חהחהחהחהחחהה".
איזה יופי. המגלומנים החדשים הגיעו!.
גרמניה עבר לידן וצרח עליהן "אוסטריה, את בכלל העתק לא מוצלח שלי!, שטרודל !!!".
לגרמניה יש נטייה לצרוח והוא צורח ממש חזק.
"הגיע הזמן להפיץ את הבשורה" אמרה הונגריה.

המשך יבוא…