הפנימייה – פרק 164

•הטרובדור – חלק א'•

"אהההההההההההההההה" נאנחה שוויץ במעין קול חלומי.
"מה הפעם?" שאלתי, נאנח.
"לא. השירים האלו. הם פשוט מקסימים." היא אמרה.
"מי, של ג'סטין?" שאלתי.
"מי זה ג'סטין?" היא לטשה בי מבט משונה.
בהיתי בה.
"הו!, כן!" היא אמרה. "הבחור ששר. הוא לא משתווה לשירים האלו."
"אילו שירים?!" שאלתי.
גם לוקסמבורג ומונקו הוקסמו עד עמקי נשמתן.
שלישיית הבנות האלו היו הפרחות של הפנימייה.
שוויץ הייתה מאוהבת בג'סטין ועוד איזה זמר שאני אף פעם לא מצליח להבין מה לעזאזל השם שלו. היא מתה על לקים, עד כדי כך שהיא נוהגת לאכול אותם, ובכלל, היא אוהבת לעשות פרצוף של ברווז ולצלם את עצמה במראה.
מונקו הייתה חופרת כל הזמן ומדברת בלי סוף שטויות, וכמובן – חופרת.
ולוקסמבורג סתם הייתה פקאצה.
"מה השירים האלו בכלל?" שאלתי.
שוויץ העבירה לי דף והתחלתי לקרוא:

מותק, כישפת את ליבי,
הפכת אותי למה שאני.
בלעדייך אני כלום – סתם כלום מכולם,
אני אוהב אותך הכי בעולם.
כמו אש, אני אוהב אותך,
כמו ברק, אני אוהב אותך.
כמו חתול, אני אוהב אותך,
אני אעשה הכל בשבילך.
ליבי נתון לשליטתך,
אז רגע לפני שאני הולך.
אני אתן לך אהבה,
כי אני אוהב אותך נורא.

"מה זה הגועל נפש הזה?" שאלתי.
"מה?!" קראה שוויץ.
"אתה משוגע!" קראה לוקסמבורג.
הלכתי משם.
אז משהו מכשף את הבנות עם חרא על נייר… הייתי צריך לברר מי זה ולהקסים בעצמי את הבנות, וידעתי בדיוק את מי אני צריך…