הפנימייה – פרק 162 – פרק של סהר

•מורה במשרה מלאה – חלק ג'•

כבר הגיע הלילה, אבל הפעם – לא התכוונתי לשרת את אסטוניה.
שברתי את הראש שעות על איך אפשר לתקן את כל זה מלקרות מלכתחילה, כלומר, זה לא אפשרי פשוט לחזור אחורה ולתקן את הכל…
חשבתי שעות, ושעות, הסתובבתי במעגלים כמעט עד הזריחה אבל בסוף – זה הכה בי.
מכונת הזמן שבניתי עם התכניות של אסטוניה – היא הכתה בי, החלקתי לתוכה, אבל היי ! חזרתי אחורה בזמן, הפתרון המושלם כדי לתקן את מה שעשיתי, איזה מזל שאני גאון שכזה.
אבל מכוון שלא הגדרתי לאן אני רוצה לנסוע – חזרתי לתקופת הדינוזאורים.
מהר מאוד חזרתי חזרה למכונת הזמן כדי לחזור להווה ולשנות את ההגדרות – אבל כשחזרתי, ראיתי דינוזאורים בכל מקום !
הבנתי שהנסיעה בזמן שלי גרמה לדינוזאורים לא להיכחד, אבל ידעתי בדיוק מה לעשות ! לקחתי טיפקס שאיכשהו נשאר בחדר של אסטוניה שאיכשהו נשאר אותו הדבר, חזרתי חזרה לתקופת הדינוזאורים, מרחתי טיפקס על איפה שדרכתי ונגעתי בכדור הארץ. עכשיו בטוח שלא יהיו דינוזאורים, וזה כי מחקתי את הדריכה שלי בעבר.
חזרתי להווה, שעכשיו היה זהה לחלוטין, והגדרתי את מכונת הזמן ללפני 5 ימים בדיוק, כדי למנוע מהמחלה של אסטוניה מלהופיע.
בדרך פגשתי את ישראל.
"היי ישראל" אמרתי לו.
"או" הוא ענה. "היי גם לך, ישראל"
"רגע…" תהיתי. "לא אמור עכשיו להיווצר קרע ביקום ?"
"כנראה שלא" הוא ענה. "בהצלחה בלעצור את המחלה של אסטוניה"
"תודה !" עניתי לו. "רגע, איך ידעת על זה אם אתה מהעבר, איפה שהמחלה לא קרתה בכלל ??"
"אני מהעתיד הרחוק יותר !" הוא ענה.
בלחיצת ידיים, עזבנו כל אחד לדרכו, ונראה שישראל מהעתיד הרחוק יותר ממהר בדיוק כמוני, וכנראה שגם לו יש משימה כלשהי.
אבל כנראה שחוסר שינה של 4 ימים גרמה לי לאבד את השפיות שלי, ולא יצאתי לבדוק משהו מגניב שכזה, דבקתי במשימה שלי, ופתחתי את הדלת לחדר של אסטוניה, עם מפתח שגנבתי כבר מההווה.

הצצתי בשקט, אבל כבר היה מאוחר מדי. הוא התעטש בלי סוף.
הבנתי שצריך לחזור למועד רחוק יותר בכמה דקות.
אבל כשחזרתי, נתקלתי בדיוק בדרכו של גרמניה שנתקל בי בחזקה.
"תשים לב לאין שאתה מופיע משום מקום בלי שום דרך לחזות איפה !" הוא אמר והמשיך.
שמתי לב שההתנגשות הפילה את המפתח מכיסי, והתחלתי לחפש אותו.
בדרך פגשתי את ישראל.
"היי ישראל" הוא אמר לי.
"או" עניתי. "היי גם לך, ישראל"
"רגע…" הוא תהה. "לא אמור עכשיו להיווצר קרע ביקום ?"
"כנראה שלא" עניתי. "בהצלחה בלעצור את המחלה של אסטוניה"
"תודה !" הוא ענה לי. "רגע, איך ידעת על זה אם אתה מהעבר, איפה שהמחלה לא קרתה בכלל ??"
"אני מהעתיד הרחוק יותר !" עניתי לו.
בלחיצת ידיים, עזבנו כל אחד לדרכו, ובזמן שאני חיפשתי את המפתח בלחץ, הבנתי שאאלץ לכוון את המכונה ל – 5 שניות מאוחר יותר, כדי שלא להתנגש בגרמניה, וכך עשיתי אחרי שמצאתי את המפתח.
אחרי שתיקנתי את ההגדרות, הופעתי בעבר וישראל מהעבר פגש אותי, ואחרי 10 שניות, גם ישראל מהעבר הרחוק יותר פגש אותי – ובזמן שהסברנו זה לזה מה התכניות שלנו, גם ישראל מתקופת הזמן הזו הופיע בעצמו.
"מי אתם ?!" הוא שאל.
"אנחנו ישראלים ! תן לעבור !" צעקנו והתחלנו להידחף בלחץ בלי לשלם מיסים זה אחרי זה לחדר של אסטוניה.