הפנימייה – פרק 159

•אדוני המורה! – חלק ד'•

ידעתי שהם מסנג'רים אותי כאן ולא ממש מצא חן בעייני.
ידעתי שאסור לי לתת להם לדבר בכלל ולעשות בעיות, אז הגיתי תוכנית לא רעה בנוגע למה שאני אעשה איתם.

"הונגריה תמיד הייתה נותנת לנו הפסקות ארוכות יותר!" מחתה פולין.
ואז צרפת אמר:"הונגריה גם הייתה מביאה לנו קרואסונים, ובגטים, וצפרדעים, ובריוש, וגאטו, ולה פלאנג', וספונג'ה."
"אמרת ספונג'ה? קבל ספונג'ה!" קראתי. הבאתי לצרפת מגב, דלי, כלי ניקוי וסמרטוט. "לנקות." ציוויתי.
"מה?! נראה לך?!" שאלה פולין. היא חטפה מצרפת את הכלים והתחילה לנקות בעצמה.
"פולין?" שאלתי.
"מה, אני אנקה לבד, בחושך, בצד, ואתם תהנו לכם…" היא אמרה. "אבל קחו סוודר! קר בחוץ!"
"פולין, חתיכת פולנייה!" קראה גיאורגיה. היא עצרה לרגע. "הו… עכשיו הכל ברור!"
"ממתי את מתנהגת כמו גרמניה?" שאלתי.
"נכון, יש רק אחד כמוני!" קרא גרמניה שהופיע משום מקום.
"גרמניה, אתה לא אמור להיות בכיתה עם אסטוניה?" שאלתי אותו.
גרמניה הביט לכל הכיוונים.
"הסחת דעת!" הוא קרא בקול רם, והצביע לעבר החלון.
הסתובבתי לראות את הסחת הדעת, כי ידעתי שחייבת להיות שם הסחת דעת.
כשהסתובבתי לצרוח על גרמניה שחלון הוא לא הסחת דעת מושקעת, הוא כבר לא היה שם.
במקומו עמד לא אחר מאשר ברוס – הגרביל.
"עוד פעם אתה?!" שאלתי בכעס.
"לפח!" הכריזה אוסטריה וזרקה את הגרביל לפח.
"בכל מקרה, כיתה, עכשיו לומדים!"
חילקתי לכל שולחן חוברת עבודה.
ברזיל כבר התחיל לאכול מהן ולירות חתיכות על הבנות.
"לא! לפתור את כל החוברת ולהגיש לי פתורה עם ציון. מי שמקבל פחות מ – 104 הולך לאו"ם ליום כייף!" קראתי.
כולם החווירו.
"המממ… מה הציון המקסימלי שאפשר לקבל על העבודה?" שאלה איסלנד.
"100." עניתי.
"אז איך אתה מצפה שנקבל 104?" שאלה שוויץ.
"אם תעשו לי מסאז' ברגליים ותתנו לי ממתקים!" קראתי.
"אבל אין לי!" קראה אוסטריה.
"אז את תלכי ללונה פארק של או"ם" איימתי עליה בכעס.
כולם התחילו לצרוח ולפתור את העבודה במרץ לקראת הפינוקים שלי.
לפתע הדלת נפתחה ועמדה שם לא אחרת מאשר הונגריה.
"תודה שהחלפת אותי, ישראל, ועכשיו כיתה -ללמוד!"
"לא!" צרחה איסלנד.
"איסלנד!" צרחה עליה הונגריה בכעס.
לפתע הונגריה נעצרה.
"אויש. כעסתי." אמרה הונגריה וחילקה להם ממתקים.
ברחתי משם בלי להסתכל אחורה. טוב שזה נגמר.