הפנימייה – פרק 158
•אדוני המורה! – חלק ג'•
"הונגריה תמיד הייתה אומרת לי שאני יפה!" יללה גיאורגיה.
"את יפה." אמרתי, מותש.
"והונגריה תמיד הייתה עושה לי מאסז' ברגליים כל פעם שהייתי עונה על שאלה במתמטיקה, גם אם טעיתי!" יללה ארמניה.
הייתי מותש מרוב הדברים שניסיתי לעשות כי הונגריה עושה, וזה כבר הטריף אותי.
"הונגריה תמיד הייתה נותנת לנו שיעורים חופשיים!" קרא ברזיל.
"נ מ א ס ל י !" קראתי בקול רם.
כולם בהו בי.
"מעכשיו אני מלמד אתכם כמו שאני רוצה ללמד אתכם. אתם עומדים ללמוד עכשיו מישראל, לא מהונגריה!" קראתי.
"אבל הונגריה היא המורה שלנו!" אמרה איסלנד.
"לא אכפת לי!" קראתי. "עכשיו נלמד ספרות."
"ספרות?" שאל צרפת.
"כן." אמר ישראל. "היום ננתח את היצירה של המשורר יוסי גיספן:
יפיופה, בואי אלי
תני לי נשיקה על השפתיים
יפיופה
בואי נעוף הלילה לשמיים
"אוקיי. הונגריה מעולם לא נתנה לנו משהו כל כך מזעזע, ואם כן, היא גם נתנה לנו רובה שנרגיש חופשיים להתאבד!" אמר קירבטי.
"איפה השטרודלים שלי?!" צעקה אוסטריה. "מתי אקבל שטרודל?!"
"אין שטרודל!" צעקתי עליה.
אוסטריה התחילה לילל ולבסוף היא בכתה.
"אוף." מלמלתי.
הוצאתי שטרודל משק הממתקים שלי והבאתי לה.
"עכשיו בוא ננתח את היצירה. כשהוא אומר ראיתי בעינייך סימנים של מבוכה, זאת מטאפורה למה?" שאלתי.
שוויץ הצביעה יפה לשם שינוי.
"כן, שוויץ?" שאלתי.
"אפשר להתאבד בבקשה?" היא שאלה.
"זאת לא התשובה." עניתי לה.
"שמע, אם אני אענה זאת דרך להתאבד, אבל נראה לי שיותר כייף לקפוץ מהחלון."
"אני הייתי בכלל מתאבד על ידי שמיעת שיר של ג'סטין ביבר." אמר ניו-זילנד.
"ג'סטוש!!!" התחילה שוויץ לצרוח. "איפה הוא?!"
"אוקיי, כיתה, כל מי שרוצה מוזמן להתאבד!" קראתי.
אף אחד לא קם.
"יופי." אמרתי, ובדיוק אז היה צלצול להפסקה.
תגובות (5)
שבוע טוב לך אור היקר
אהבתי את הסיפור מאד מאד וזה כמובן לא מחדש לך כלום חחחחחח
ברשותך אומר כמה דברים.
היום עלעלתי בכל התגובות בכל הדו שיח ביניכם על בקי כמובן ואני פשוט לא מאמינה כיצד הדרדרתי לתחתית המדרגה, פשוט לא מבינה.
אינני באה לסנגר על עצמי ולטפוח לי על השכם אך אני כן באה לומר לך כי מימי כן כן כן מימי לא התייחסו אלי בצורה כזו.
אני אדם מאד ידידותי, בעלת חוש הומור מדהים וכשאני קוראת את כל איך אכנה זאת ?? כל הרכילות עלי !!!! אלוהים אדירים כיצד הכאבתם לי כל כך כאב עשיתם לי ועכשיו עם כוחות חדשים עם הבטחה ביני לבין עצמי כי NO MOOR – חוזרת לעצמי וכאן הרגע לומר לך משהו שמאד כואב לי : "באם העלבתי אותך באם גרמתי לך להרגשה רעה אני מבקשת סליחה .
כל השבועיים האחרונים התגלגלו ככדור שלג כשאני פשוט אובדת עצות ומתביישת מעצמי ואתה יודע מה אני מתביישת מעצמי ???? כי אין לי את האופי (תודה לאל) להיות רעה ולהיות מרשעת ממש ממש לא?
בבקשה אור באם נפגעת מכל העליהום שריסק אותי באם אתה מרגיש כי גרמתי לך לעגמת נפש אנא קבל את התצלותי אולי מאוחר מדי אך רק היום שבתי להיות אותה בקי מלפני שבועיים ימים.
נראה לי שלכתוב טוב יותר מזה – אין מצב ♥♥♥♥
בקי. אני חושב שאני יודע מה את צריכה לעשות – תכתבי ודי. זהו. אם את מרגישה שבאתר זה לא הולך, תכתבי ואל תפרסמי באתר. זה הפתרון היחידי שאני יכול לחשוב עליו, מצד שני, אנחנו נפסיד את הסיפורים שלך. אני סומך על שיקול הדעת שלך להחליט האם להמשיך לכתוב ופשוט להתעלם מהתגובות, או אולי אפילו לנסות ללמוד מהם משהו, או פשוט לכתוב למגרה ולא לאתר [מה שקצת אירוני מכיוון שהאתר אמור להיות ההיפך]. חפשי אולי אתר אחר שבו תוכלי לכתוב. אני פשוט לא יודע מה לעשות אם את לא רוצה להמשיך כאן. אני כמובן מציע לך להמשיך כאן, ואף מעדיף שתמשיכי כאן, אבל זאת החלטה שלך.
חחח…
למה אי אפשר לקרוא את זה בלי לחייך?!
נ.ב- בקי אם לא מסתדר לך באתר, אני מציעה באמת להסתכל על כל סיפורייך, ולראות אילו מהם חוזרים על עצמם, לאחר מכן, תעלי הכל לבלוג משלך, אשר את יכולה ליצור (אם תרצי אוכל להמליץ לך על אתרים מסויימים לפתיחת בלוג)
או שתכתבי ולא תשימי לב לתגובות כמו שאור אמר :)
ממני,
קרן.
שבוע טוב לאור וקרן המתוקים
ההחלטה שלי סופית וחזרתי לאתר.
זה שימח אותי מאד ומעתה והלאה אמשיך כפי שנהגתי כל הזמן לכתוב וליהנות ותודה לשניכם על העידוד והתמיכה.
ברוכים היו ממני בהערכה בקי ♥♥♥♥
קרן תודה על הרעיון ואם אכן ארצה לממש אותו אפנה אלייך בכייף. ממני בקי ♥
שבוע טוב לאור וקרן המתוקים
ההחלטה שלי סופית וחזרתי לאתר.
זה שימח אותי מאד ומעתה והלאה אמשיך כפי שנהגתי כל הזמן לכתוב וליהנות ותודה לשניכם על העידוד והתמיכה.
ברוכים היו ממני בהערכה בקי ♥♥♥♥
קרן תודה על הרעיון ואם אכן ארצה לממש אותו אפנה אלייך בכייף. ממני בקי ♥