הפנימייה – פרק 147

•Gleeדה – חלק א'•

"לאאאאאאאאאאאא !!!"
נשמעה פתאום צרחה מקפיאת אוזניים מהמסדרון.
כולנו רצנו לבדוק מה קרה.
"היי, מה הולך פה ?!" שאל גרמניה. "לצעוק זה התפקיד שלי !!"
"ולדבר אם ארבא אלפים זא אתקפיד שלי !" הוסיפה בלגיה.
"את… אתם… אתם לא מבינים…!!" השיב סהר, בזמן שראשו התחיל להכחיל
"לא נשאר עוד גלידה !!!"
כולם התחילו למלמל ולזעוף.
"אז מה ?!" שאל צרפת. "אתה צריך להגיד תודה שהאיום הזה נעלם, עכשיו תוכל להרזות ולהיות מאהב נפלא כמעט כמוני"
"כן, ולא יקפא לך המח" חיזק אסטוניה את הטענה. "כל קיפאון מח מוריד לך את האיי-קיו בנקודה אחת"
"מה זה נקודה?" שאל אותו סהר כתגובה.
"במחשבה שנייה – תשכח מזה, תהנה מהגלידה"
"אבל אין יותר גלידה ! ובלי גלידה אין לי טעם לחיות…" השיב סהר וכמעט והחל לבכות.
"יופי, אז אני מקבל את הטלוויזיה" ענה איטליה בעליזות.
"או או ! אני את הספה !" המשיכה ליטא.
לבסוף כולם הלכו, וללא הפתעה גליתי שאני זה שצריך להשיג לו גלידה.
בייאוש, הלכתי לי לחפש את איטליה כדי שיכין גלידה בשביל סהר.
"ומה יוצא לי מזה ?" הוא שאל.
"פרצוף שמח של יצור שאף אחד לא טרח להכיר שבא מהחלל?" עניתי בתקווה שזה יספק אותו.
"תשכח מזה" הוא החמיץ פנים וסגר את הדלת.
"חכה !" קטעתי אותו. "אם תצליח להכין גלידה טובה מאוד – תקבל ממני את הדבר הזה" ובנתיים הוצאתי מהכיס שלי משהו שגנבתי מאו"ם.
"מה זה?" הוא שאל.
"זה…. שחור" עניתי בבטחון.
"זהו זה – קנית אותי, בוא נכין גלידה !"
צפיתי באיטליה מכין גלידה בזריזות, כל כך מהר שכבר קשה היה לעקוב.
"אוקיי- אז שמנת, סוכר, וניל, מים… רגע…" הוא נזכר פתאום. "חסר לי כאן חתול"
"מה ?!" צעקתי עליו. "אתה מערבב בשר עם חלב ?!"
פתאום הדבר השחור שהבאתי לאיטליה הפך לחתול.
"אההה… אז זה מה שזה עושה !" ענינו שנינו ביחד.
"כן, למה שאמרת קודם" איטליה העמיק קולו וכיוון את גבו אליי.
"תשכח מזה, אני אחפש מישהו אחר שיכין לי גלידה, כמו… כמו ארצות הברית !"
הלכתי חזרה לחדר שלי כדי לחפש את ארצות הברית.
"היי, ארצות הברית, אתה יכול להכין עבורי גלידה?" שאלתי אותו.
"בטח !" הוא ענה בשמחה. "אני אזדקק ל-5 דינוזאורים במשקל של 240 קילוגרם לפחות, 55 עכברי מעבדה והמון, המון שמן"
"כן… לא" יצאתי משם לחפש, בייאוש, מישהו אחר שיוכל לעזור לי.