הפנימייה – פרק 146

•חכמולוגיה – חלק 2•

"ישראל, אתה יכול לעזור לי בשיעורי הבית?" שאל אותי בריטניה.
"אבל אני יותר טוב מישראל!" מחה פינלנד "תבקש ממני עזרה!"
"אבל הוא ידע לפתור את השאלה של אסטוניה, אין לי ספק שהוא גאון, הוא כוס התה שלי."
"זאת לא זאת ששם?" שאלתי והצבעתי על כוס תה.
בריטניה בהה בי, ואז בכוס.
"טוב, למי אכפת משיעורי בית?!" שאל בריטניה ושתה את התה שלו.
…
במהלך כל היום אנשים הציקו לי, וביקשו ממני לפתור להם את הבעיות החכמולוגיות שהיו להם.
"וואו! ישראל! אתה כל כך חכם!" אמרה לי ליטא והתחילה לפלרטט איתי.
"אוי לא!" צעקה קרואטיה "אני לא מוצאת את זוג המספרים שמתאימים לטרינום!"
"אל דאגה!" קראתי.
באתי אליה.
"נו ישראל, הצל אותי, גיבור על גאון שלי!"
"3, 7" אמרתי בלי באמת להקשיב.
"תודה!" אמרה קרואטיה ונישקה לי את הלחי.
"ישראל!" קראה הונגריה "איך אני צריכה להזיז את הקוביה כדי להפיל את כל המגדל?"
הזזתי חלק אקראי ולא קשור וכל המגדל נעלם בהדרגה.
"תודה ישראל!" קראה הונגריה.
"ישראל!" צעק אסטוניה עלי.
"מה?" שאלתי.
"אתה רוצה לעשות קורס השלמה?" שאל אותי אסטוניה.
"במה?" שאלתי, מתלהב.
"זה רק לגאונים" הוא אמר.
"אני גאון, לא שמת לב איך אני התגאנתי כאן בפני כולם?"
"אז אם כך, בוא לכיתה של או"ם."
רצתי לכיתה של או"ם, ונעמדתי שם.
או"ם בא אלי ודפק לי מכה בראש.
המשקפיים נפלו ונשברו.
יצאתי משם החוצה, כועס.
"מי צריך עזרה?!" שאלתי.
"בוז!" כולם צעקו וזרקו עלי ספרים.
אחד מהם פגע בעין שלי, ואז פתאום ראיתי הכל מושלם, כך שלא הייתי צריך משקפיים.
לעזאזל, שוב פעם אותו הדבר.