הפנימייה – פרק 107

•המחליפה הזמנית של או"ם – חלק ב'•

בכל מקרה, יש רק שניים שיכולים לעזור לי לרגל אחרי אירופה. אנטרקטיקה כמובן. שמעתי פעם שלאנטרקטיקה אין נשמה, כך שהוא פשוט מעולה בשביל החקירה הזאת. השני הוא ללא ספק ארצות הברית. יש לו ראש לדברים קיטשיים. אם יהיה לנו סוף דביק, תדעו שהוא אחראי לזה.
"לוקסמבורג" קראתי ודפקתי בדלת שלה.
"כן?!" היא קראה.
"אפשר להיכנס?" שאלתי.
"ברור" היא אמרה ופתחה את הדלת.
היא לבשה חולצה שכתוב עליה "ילדה 1#" וכובע שכתוב עליו "ילדה של אמא".
"מה?!" שאלתי "מה זה צריך להיות?".
"אני אוהבת את אמא, אז מה אכפת לך?" היא שאלה אותי "קצת פינוק של אמא, זה אף פעם לא מזיק".
"אבל, לוקסמבורג, זה קצת מוגזם" אמרתי.
"לא" היא אמרה "אם זה מה שאתה חושב, אז אנחנו נפרדים!".
היא הלכה ואני הבנתי ששוב פעם הפסדתי חברה.
"אנטרקטיקה" אמרתי לו "אנחנו חייבים לברר מה אירופה רוצה".
"נרגל" אמר לי "בוא איתי".
הלכנו אחד אחרי השני בדרך לחדר של או"ם שאירופה הייתה בו.
שמעתי משם קולות.
"אני אוהבת לאכול מוס!" היא אמרה "אבל רק מוס שוקולד, מוס תפוז עושה לי כאב בטן. בא לי להרוג משהו כשיש לי מוס תפוזים, וזה באופן מטאפורי".
הייתה דממה לרגע.
"ישראל הזה, הוא עוד יחטוף" שמעתי קול.
אנטרטיקה הקליט את הכל.
"וכן, גרמניה עומד לחלוטין להיסחף" אמרה אירופה. שמעתי צעדים שאומרים שגברת אירופה עומדת לצאת מהדלת.
רצנו משם לחדר שלי במהירות.
"עכשיו נערוך את ההודעה" אמר אנטרקטיקה.
הוא השמיע לי את ההודעה.
"זה יעבוד" אמרתי.

כאשר אירופה כינסה את כולם למירוץ שקים אנטרקטיקה ואני נעמדנו מול כולם.
"תקשיבו למה שאירופה אמרה" אמר אנטרקטיקה וניגן את זה".
"אני אוהב להרוג. ישראל הזה, הוא עוד יחטוף, גרמניה הזה, עוד יחטוף. אני אוהב לאכול ישראל וכן, גרמניה" ואז פתאום התחילו צלילים נוספים. אנטרקטיקה שר לו איזה שיר "אם תאהבי אותי, אני אתן לך בייגלה, ואז אני אשבור אותך חזק ואת תתפוצצי".
כולם צחקו.
"אם אני אמרתי את הדבר הראשון, אז הדבר השני גם נורא, וזה אתה" אמרה אירופה ונראתה כנעלבה.
היא שלפה שלט מהכיס שלה ואז לחצה עליו.
כל הילדים שלה פתאום הרימו ידיים כמו רובוטים.
אוי לא. נו באמת. קיטש. ארה"ב בטוח מאחורי זה.

המשך יבוא…