הפינגווינים ממדגסקר – הגרסא שלי

למי שלא צופה בתוכנית תקראו קודם את "רציתי להוסיף"

קובלסקי ערבב את הקפה שלו עם דג. הוא לגם לגימה. "בעעע" הוא אמר "אם רק הייתי יכול להשתמש באבקה שהמצאתי".
"שלילי" אמר סקיפר תוך כדי בחינת המפה "ועכשיו, איפה לעזאזל צפון?".
"סקיפר, אתה לא חושב שהמפה הזאת הפוכה?" שאל פרייבט ונתן לו את המבט התמים. הוא כמובן לא שכח את המבטא הבריטי המזוייף.
"שלילי" אמר סקיפר.
"סקיפר, אתה לא חושב שאתה מגזים עם השלילי?" שאל פרייבט שוב.
"שלילי" אמר סקיפר "וכדאי שתכניס לך את זה לראש, ריקו, תכניס לו את זה לראש".
ריקו גיחך והעלה גירה להביור.
"לא, התכוונתי שתסביר לו" אמר סקיפר.
"אוף" מלמל ריקו. הוא בלע את הלהביור.
לפתע הפינגווינים שמעו צרחה.
"אההההההההההההההההההה".
"זנב טבעת!" הכריז סקיפר. מיד כולם קפצו על הרגליים ויצאו מהכלוב שלהם.
"אההההההההההההההההההה" הם שמעו שוב את הצרחה.
"מה הפעם?!" שאל סקיפר בתסכול כאשר קלט שג'וליאן סתם יושב וצורח בזמן שמורט מנסה שוב לגעת לו ברגל.
"רגליים!" הכריז מורט וחיבק אותן.
ג'וליאן בעט בו ממש חזק עד שהועף לכלוב של מרלין.
"זאת קרלוטה, היא נפרדה ממני" הכריז ג'וליאן.
"אבל קרלוטה דמיונית!" אמר סקיפר.
"אל תזלזל בדמיון, סקיפר" אמר פרייבט.
"שלילי" אמר סקיפר.
"רק תנסה לחשוב על כל חדי הקן החמודים" אמר פרייבט והוציא את חדת הקרן האהובה עליו – הנסיכה-אוהבת-לחלוק.
"ריקו, תראה אהבה לחדת הקרן" פקד סקיפר.
ריקו פלט החוצה חרב וחתך לחדת-הקרן את הראש.
"לא!" צעק פרייבט בסלואו-מושן.
"מאוחר מידי" אמר סקיפר "אנחנו הולכים".
"לא!, חכו, בבקשה תעזרו לי!" התחנן ג'וליאן.
"שלילי" אמר סקיפר.
"אז לפחות תחתכו לי את האננס?" הציע ג'וליאן.
"ריקו" אמר סקיפר.
ריקו חתך את האננס מהחרב שאיתה כרת את הראש של חדת הקרן.
"הנה לך זנב טבעת, שירות עם חיוך של פסיכופת" אמר סקיפר בזמן שריקו חייך וצחקק.
"לא! אל תלכו" אמר ג'וליאן.
"זנב טבעת!" התלונן סקיפר.
"בבקשה, עכשיו ג'ולינואר ואף אחד לא הגיע לברך אותי" אמר ג'וליאן.
"ינואר" אמר קובלסקי.
"לא, ג'ולינואר, אני המצאתי" אמר ג'וליאן.
"נו באמת, בואו נזוז" אמר סקיפר.
כל הארבעה הלכו.
"ושכחתי להגיד להם שאני בהריון. מוריס, תרשום את זה ברשימה השחורה" אמר ג'וליאן.
"אבל נגמרו העטים השחורים" התלונן מוריס.
"אז ברשימה הכחולה" אמר ג'וליאן.
מוריס גלגל עיניים.