העיקר התכנון (מתוך הספר "היעלמותו המופלאה של ראש שקט")

הייתה כבר שעת לילה מאוחרת ודיק שקל אם להמשיך להסתובב ברחוב או לגשת לבית מלון.
הוא חשש שבשתי המקומות עלולות לחכות לו הפתעות לא נעימות.
פתאום בעוברו בסמטה חשוכה, ראה חבורה של אנשים עומדים ליד דלת של בית מסחר למכשירי חשמל, כשבראשה עומד ביריון, המנסה לפרוץ את המנעולים!
"מה אתה דוחף!" צעק אדם מסוף שורת חבורת האנשים, שהיו כנראה פורצים.
"חבר'ה, חבר'ה, זה לא תור לסופרמרקט", הסתובב אליהם הביריון שהיה כנראה ראש החבורה. "אנחנו הולכים לבצע עבודה חלקה. זכרו, ראשון פורץ הג'ינג'י, הוא מנטרל את האזעקה, שני ניסים, מביא את בלוני הגז ומכשירי הריתך מהאוטו, חיים מביא את השקים. אנחנו מתחלקים לשתי קבוצות, קבוצה אחת עם הג'ינג'י מפצחת את הכספת ואוספת את תוכנה, קבוצה שניה עם נסים מכניסה לשקים כל דבר בעל ערך. זכרו, עדיפות ראשונה למכשירי חשמל קטנים!"
"כן המפקד!", בליל של קולות הסכמה נשמעו מהשורה.
"רבותי, לא לדחוף שם אחורה", פנה איש מקדמת התור לאנשים שמאחוריו. "אל תאבדו את הסבלנות, חיים יפתח את מנעולי הדלת הזו כמו כלום, זו הבעיה הקלה ביותר, העיקר שתזכרו את דבריו ותפעלו לפי הסדר שקבע. בדיוק איך שהתאמנו במשך הימים האחרונים. למדנו היטב את תוכן החנות מסיורים בה, ואף היה לנו שרטוט מדויק שניתחנו אותו ביחד. כל אחד יודע את מקומו ותפקידו, אז בבקשה לא לדחוף!"
"אני מת לדעת מה יש בכספת", גנח איש מאחורה, "אני מקנא בך שאתה נמנה על קבוצת הכספת!"
"עזוב", ניחמו חברו, "הלא ראית איזה מציאות יש בחנות גם מחוץ לכספת! ברגע ששמעתי שהם פיטרו את השומר, החנות הייתה בידינו. לא הייתה בעיה להכניס את מרקו במקום השומר לעבודה, ביחוד שידע שאחרי כמה ימים יוכל לנוח מהמאמץ בריוויירה!" שני הגברים שעימם שוחח, פרצו בצחוק.
פתאום ראה דיק אדם יוצא מבניין סמוך וניגש לחבורה. הוא התקרב לפתח החנות. "סליחה", האיש פנה אל הביריון, ראש החבורה, שניסה כל העת לפרוץ את הדלת, "המנעול הזה הוא הראשון שצריך לפתוח, אני גר בסביבה ותמיד רואה את בעל החנות כשהוא פותח. אגב מה מעשיכם פה? "
"אנחנו ממכבי האש", ענה הביריון, "חוששים שפרצה שריפה בפנים."
"בהצלחה", אמר האיש ופנה לדרכו באדישות.
"עוד מעט אני פותח את הדלת", אמר הביריון, "אז זיכרו את סדר הפריצות ואת הזמנים. ג'ינג'י רץ מיד ומביא את מכשיר הריתוך וניסים את השקים. אתם…" המפקד חזר והסביר לחבורה את מה שאמר קודם.
"מתחיל להיות פה קריר", פנה לפתע אחד מהאנשים אל דיק.
"אני, אני לא מפה…" גמגם דיק.
"ואני מתחיל להצטער שבאתי לפה", אמר האדם שעמד לידו. "קור כלבים ואנחנו עומדים חסרי מעש".
מישהו נפל פתאום על הקיר והאזעקה התחילה לפעול. ניידת משטרה הגיחה ומתוכה יצא שוטר.
"רבותי", פנה אל הפורצים שעמדו על מקומם מופתעים. "נא לא לדחוף, התורים האלה מתחילים להיווצר יותר ויותר מוקדם לפני החנויות האלו, מאז הכריזו פה על מכירות מיוחדות", פנה אל חברו השוטר שישב במכונית.
השוטר ניגש אל הדלת פתח חריץ שהיה מעליה עם מפתח, וניטרל את האזעקה, ניגש לדיק וטפח על שכמו: "מציאות כמו אצלנו אין אפילו בחוץ לארץ, אה?" אמר ואחר שב למכונית ונסע.
"זהו! התגברנו על המכשול האחרון" אמר ראש החבורה ברגע שהניידת נעלמה. "עוד מעט אנחנו בפנים. זכרו: יונתן, דני יוסי ואלי מצטרפים לג'ינג'י, ומשקיעים את כל מומחיותם בפיצוח הכספת, השאר עם נסים אוספים במהירות, ואני מדגיש, המהירות הכי חשובה פה, את כל הדברים השווים אל השקים שיובאו מהאוטו. רבותי אני רוצה פעולה מהירה, חלקה, נקיה ויסודית!"
עברו עוד דקות ארוכות. בפאתי השמים החל השחר להפציע. הקולות מבין הפורצים העומדים עדיין בשורה, רבו. שיחות יום יום החלו להתגלגל. פתע הופיע בעל החנות.
"רבותי, תנו לי לגשת," אמר בקול סמכותי. הוא פילס את דרכו לדלת, ופתח אותה בשני מפתחות. "אני רואה שהשוטרים צדקו, באמת הקונים הקדימו היום. מי ראשון?"
הבריון דחף את דיק בכוח קדימה: "הוא"…