הסרט של גרי

"יש מושבים רק בשורה הראשונה והשנייה של האולם. לקנות?", שאלתי את אילנה, החברה שלי.
"אין סיכוי שאני יושבת כזה קרוב. את הטעות הזאת עשיתי כבר פעם אחת בסרט ההוא עם קלוני ושבועיים אחר כך נשארתי עם צוואר תפוס".
"אז לאיזה סרט נלך?"
"מה הקופאי אומר? איזה אופציות יש לנו עם מקומות סבירים?"
"הוא אומר שיש מקומות בשורה העליונה באמצע לסרט המתח עם פול ג'יאמטי והוא אומר שזה סרט מעולה"
"מי זה פול ג'יאמטי? טוב תקנה, אבל חסר לקופאי שזה סרט מעאפן".

באותו הרגע לא היה מאושר ממני. אם פול ג'יאמטי משחק, זה חייב להיות סרט טוב. הוא שחקן אופי מהשורה הראשונה. במבט אחד עליו רואים שהוא התקדם בגלל הכישרון שלו ולא בגלל המראה שלו. דבר נדיר בימינו. בכלל, נמאס לי לראות את הקומדיות הרומנטיות האלה. כל פעם בדיוק אותו סיפור, אותן בדיחות ואותו סוף קיטשי מפגר. לפעמים זה מרגיש לי שאני רואה את אותו הסרט בפעם המאה. תמיד העדפתי סרטי מתח ופעולה. בשנים האחרונות זה הז'אנר הקולנועי שהתפתח יותר מכל הז'אנרים האחרים. יש עלילות מורכבות יותר ופעלולים מדהימים. אבל זה המחיר של לצאת עם חברה דעתנית שרוצה לראות רק קומדיות רומנטיות. בקרב הזה של "איזה סרט נראה?" היה ברור לי שהפסדתי. כל הגברים מפסידים.

כשנכנסנו לקולנוע אילנה ביקשה שאקנה לה פופקורן ודיאט קולה. שילמתי כמו פראייר 58 עבור פופקורן גדול ו-2 דיאט קולה. אם הייתי בא לסרט עם חבר, אין סיכוי שהייתי מוציא כזה סכום על הפופקורן השמנוני והדפוק שלהם. אבל אני עם אילנה. ומול אילנה אסור להראות אפילו סימן קטן לקמצנות, אחרת היא תעשה לי סצנה שאני לא אשכח בחיים. חבר שלי מוטי לא מבין למה אני נשאר איתה, אבל הוא לא מבין שאין על אילנה. אילנה חנוכייב היא "אש". היא מצליחה להדליק אותי כמו שאף אחת לא מצליחה. היא "מפרפרת" אותי, היא מכעיסה אותי, היא מצחיקה אותי, היא אוהבת אותי והיא "קורעת" אותי. והכל בו זמנית. אין על החברה הקווקזית שלי. מי שלא היה עם קווקזית לא יבין את זה לעולם.

נכנסנו לסרט בדיוק כשנגמרו הפרסומות. "איזה מזל שיש פרסומות, אחרת היינו מפסידים רבע שעה מהסרט" חשבתי לעצמי, למרות שאם הייתי מגיע בזמן הייתי מקלל את כל העולם על הכמות של הפרסומות שדוחפים לי לפרצוף לפני הסרט. האולם היה מלא למחצה והתחלנו לבלוס את הפופקורן. אחרי 10 דקות התחיל לשעמם לי, אז לחשתי לאילנה "אילנה, היום אחרי הסרט, אני רוצה שתעשי לי את הדבר הזה שאת עושה עם הלשון שלך ב…". אילנה עצרה אותי והסתכלה עלי ולחשה אלי בטון כועס "גרי, נראה לי שקצת הגזמת. אני קווקזית ולא איזה זונה מהרחוב שאתה מרשה לעצמך לדבר אלי ככה באמצע הקולנוע. תרגיע ומייד!". מייד אמרתי "סליחה, לא התכוונתי".

אחרי 2 דקות אילנה לחשה לי לאוזן "אז אתה רוצה שאני אעשה לך עם הלשון ב…".
"כן! כן!"
"תעשה בשבילי שלושה דברים ואני אני אחשוב על זה…"
"מה שתגידי" עניתי לה וידעתי שאני בצרות צרורות.
"אתה רואה את הבחור הזה שיושב שלוש שורות מתחתינו לבד. לך תן לו כאפה חזקה ותחזור"
הסתכלתי שלוש שורות למטה והיה שם בחור ענק ושרירי שישב לבד. הצוואר שלו היה עצום. אמרתי לאילנה "מה השתגעת, את רוצה שאני אתן לגורילה הזאת כאפה?! הוא ישתול אותי".
"מה אתה מפחד פתאום?! לפני דקה אמרת שתעשה מה שאני אגיד".
"טוב, אני הולך"
"תיתן לו כאפה רצינית ולא ליטוף, אתה שומע!"

בעודי עובר בין האנשים בדרכי למטה, שברתי את הראש "איך אני נותן לו כאפה בלי שהוא יקרע אותי?". ירדתי למטה שתי שורות והתיישבתי מאחורי הגברתן. הסתכלתי לרגע על אילנה שישבה מאחור והיא הסתכלה עלי ואמרה בתנועות שפתיים בלבד "נו!". באותו הרגע דפקתי לענק שמתחתי כאפה חזקה ואמרתי לו-
"דודי, יה קרוע. מה אתה עושה פה? לא בכבוד שלך לשבת איתנו למעלה?".
הענק היה בהלם לרגע, הסתכל אלי ואמר "אני לא דודי. יש לך איזה טעות. עכשיו תעזוב אותי. אני באמצע הסרט".

חזרתי לאילנה, כשחיוך של שביעות רצון נסוך על פני ואמרתי לה "משאלה אחת בוצעה. עוד שתיים למנאייק". ברגע שהתיישבתי, אילנה חייכה אלי בממזריות ואמרה "המשאלה השנייה פשוטה. זוכר את הבחור שהבאת לו כאפה. תן לו עוד כאפה. אבל אחת חזקה. ראיתי שקצת זלזלת בכאפה הראשונה"
"את לא רצינית. הפעם הוא יקבור אותי"
"אני לא רצינית?!. אתה אמרת שתעשה מה שאני אגיד. אז הנה אמרתי"

קמתי והתחלתי ללכת לכיוון "עוג מלך הבשן" כששוב פעם שאני שובר את הראש איך לצאת מזה. גם הפעם ירדתי שתי שורות והתיישבתי מאחורי הענק. הפעם לא הסתכלתי אחורה. ידעתי שאילנה מסתכלת רק עלי. את הסרט היא שכחה ממזמן. זה הרבה יותר מעניין. רציתי סרט אקשן וקיבלתי מה זה סרט אקשן. עם ענקים וגיבורים ומכות, רק מה, אני השחקן הראשי שעומד למות והעלמה היא לא זאת שבמצוקה. כמה שניות אחרי שהתיישבתי, הבאתי לענק כאפה מהאגדות. בדיוק לאותו מקום מהפעם הקודמת ואמרתי-
"דודי יה שחקן. משחק אותה כאילו לא מכיר אותי. יאללה בוא שב איתנו. אילנה מחכה למעלה".
הענק הסתכל עלי. ראיתי בעיניים שלו שהוא עצבני אבל הוא הצליח לשמור על איפוק ואמר "אמרתי לך שלא קוראים לי דודי. כדאי שתעוף לי עכשיו מהעיניים!".

חזרתי לשבת ליד אילנה. הפעם לא חייכתי כי ידעתי שהיא תקרע אותי במשאלה השלישית. כשיישבתי ראיתי שהענק קם וירד לשבת כמה שורות למטה. כנראה כבר נמאס לו מהשטויות שלי.
אילנה אמרה "שאפו! רוצה לדעת מה המשאלה השלישית שלי".
"כן" עניתי והיה ברור לי שעכשיו אני הולך לשלם ובגדול על הפנטזיות שלי.
"תיתן לענק הזה עוד כאפה!".
"תגידי, השתגעת? את רוצה שאני אגיע היום לבית חולים?!"
"נו, גרי, זאת המשאלה האחרונה. אם תעשה את זה אני מבטיחה שאחרי הסרט אני אעשה לך את מה שביקשת עם הלשון ויש לי עוד הפתעה בשבילך…"

באותו רגע הייתי חרמן רצח, הסתכלתי על אילנה וחייכתי. כשקמתי מהמושב בדרכי ל"קונאן הברברי", לחשתי לה "תזכרי שהבטחת…". בדרך, נפל לי האסימון של מה שאני צריך לעשות, ועוד בפעם השלישית. "הפעם אני הולך לחטוף" חשבתי לעצמי בעודי יורד לכיוון המושב החדש של הענק. גם הפעם נכנסתי לשורה שמעל למושב שהענק ישב וישבתי מאחוריו. גם הפעם לא הסתכלתי על אילנה, "אני לא אתן לה את העונג הזה" חשבתי לעצמי. ישבתי ככה אולי שתי דקות שהרגישו לי כמו שעתיים ואז דפקתי לענק, במקום הרגיל בעורפו העצום, שכבר היה אדום מהמכות הקודמות, כאפה מארץ הכאפות ומייד אמרתי לו-
"דודי, אתה לא תאמין, יושב פה למעלה מישהו, מה זה דומה לך…"