המחשב אף פעם אינו טועה – (הכותרת נועדה לאפשר פרסום הכתבה)

די! ההודעה הופיעה על המסך מהבהבת ומעצבנת, בפעם השלישית!
הייתי סך הכול בשורה העשירית בשיר חדש שניסיתי לחבר ובניגוד לפעמים הקודמות, בהם המחשב העיר הערות במקום ואפילו שיבח מדי פעם, עכשיו הוא הפך להיות ממש אלים. מה הוא עוד עלול לעולל, חשבתי לעצמי.
היה לי את המחשב החדש הזה סך הכול כשלושה חודשים. אמנם לפני שקניתי אותו הזהירו אותי שהתוכנה המובנית בתוכו, שנועדה לבחון את דרך הכתיבה שלי, היא תוכנה זדונית שנועדה לעשות סינון בחומר שאנשים מעלים באינטרנט. אבל נפלתי בפח, כאשר בתקופת הניסיון שלפני קניית המחשב, הוא הרבה להעיר הערות במקום ואף לשבח את כתיבתי.
ועכשיו, בפעם הראשונה, הוא התחיל להתנהג בגסות, ממש כפי שהזהירו אותי שיהפוך להיות! המחשב למרות היותו משוכלל ביותר, ממש רובוט, לא עלה הון תועפות. אנשים טענו שהממשלה סבסדה את המחשבים הללו, והם נועדו להקנות לה שליטה על החומר שמועלה באינטרנט. זה הפך מן "ישראל היום" של ימי נתניהו, הזכורים לטוב…
בינתיים הצלחתי להשחיל עוד כמה משפטים עד ששוב הופיעה ההודעה "די!" הפעם מהבהבת, צבעונית ביותר ועם קול נקישה חדה. נבהלתי והפסקתי לכתוב. "מחק את השיר הזה!" הייתה הודעה הבאה שהמחשב שיגר ברגע שניסיתי להמשיך להקליד.
"למה?" הקלדתי לו תשובה. "הוא לא ראוי!" הייתה התשובה. "אנחנו מחויבים לשמור על אקולוגיה של התקשורת ולא ייתכן שכל אחד יעלה תכנים כרצונו. אני עוקב אחרי הכתיבה שלך כבר תקופה והגעתי למסקנה שאינך יכול יותר להמשיך, לפני שתעבור השתלמות והדרכה בנושא!"
לא יכולתי להמשיך לכתוב, כל החשק של היצירה עבר לי. באותו שבוע לא כתבתי אפילו שורה אחת. התחלתי לפחד אפילו להתקרב למחשב. הוא הפך למשהו מאיים. רציתי להחליף אותו בחדש, אבל אז גיליתי שהממשלה התחילה לנהל רישום על קניות מחשבים והוציאה חוק שאסור להחליף מחשב תוך פחות משלוש שנים!
הלכתי לחנות מכשירי כתיבה ורכשתי עטים והתחלתי לכתוב בכתב יד. אבל אז גיליתי שהמשימה הזאת כמעט בלתי אפשרית – אחרי שהתרגלתי לנוחות של המחשב, לא הצלחתי לשרבט יותר מאשר משפט פה משפט שם.
את הכתבה הזאת הצלחתי לשרבט באמצעים מתוחכמים, שאיני יכול כלל לגלות. אני רק יכול לגלות שמירי רגב, עדיין, אחרי שני דורות, שרת התרבות…