המחזה – מ' 1, ת' ב'

מערכה ראשונה
תמונה ב'
(רחוב חשוך בחצות הלילה עם פנסים מהבהבים, קוורטי וקראטו במעילי גשם על ספסל בצד שמאל לבמה.)

קוורטי:
"אז. (מעיף מבט חטוף לעבר קראטו)
קר הלילה."

קראטו:
"כן. (מחייך לקוורטי)
קר מאוד."

(שתיקה מביכה עד שקוורטי פותח פה)

קוורטי:
"אתה יודע, שיש ארצות שאין בהן אף פעם קור?"

קראטו:
"מה אתה אומר..!" (בפליאה)

קוורטי:
"כן, כן, באיזור אפריקה שם, החורף נמשך רק כמה שעות… שמעתי שהרצל ידע עד כמה שווה טיפת חום, וזה למה רצה להקים לנו מדינה באוגנדה…"

קראטו:
"מה אתה אומר..!" (בפליאה מוגזמת)

קוורטי:
"מה שאתה שומע! אני מבטיח לך, אם הייתי אחראי על כל העסק הזה של הטמפטורה הייתי מבטל את הקור! לגמרי! אין צורך בזה! סתם להיסחב עם מטריות ולדבר עם אנשים במעילי גשם בחצות הלילה!
בלי להעליב…!"

קראטו:
"מה אתה אומר…" (בטון פגוע)

(איבית רצה על הבמה, כמחפשת משהו)

קוורטי:
"תראה תראה…! איבית הנאיבית! (מתחיל לגחך)
רצה לה בשעות כאלה של הלילה בפארק חשוך? מה עובר עליה..?" (מסתכל על קראטו כמחפש תשובה)

קראטו:
"(בבלבול) אממ… לא יודע… מה אתה אומר?"

קוורטי:
"אני אומר מה שכולם אומרים!" (ביהירות)

קראטו:
"מה כולם אומרים?"

קוורטי:
"היא שוב מחפשת בית חם לישון בו…כמובן, עם גבר אחר, שהוא לא בעלה." (אומר בביטחון)

קראטו:
"מה אתה אומר…(בטון גס) יש קריטריונים לבחורים שהיא מחפשת?"

קוורטי:
"כן.
לא אתה."

קראטו:
"מה? מה רע בי?"

קוורטי:
"עזוב.
הנה היא באה! תתנהג כרגיל…!"

(שני הגברים שותקים ויוצרים קשר עין עם איבית. היא מחפשת מתחת לספסל משהו, ומתרוממת ומסתכלת על קוורטי ממושכות.)

קוורטי:
"אז. (מביט מבט חטוף לעבר איבית)
קר הלילה"

קראטו:
"מה אתה אומר?"

איבית:
"תשתקו, תעשו מקום" (אומרת ומתיישבת על הספסל ביניהם, בצפיפות)

(שתיקה, כולם רועדים מקור)

קוורטי:
"אז. (רומז לקראטו בעיניים להקשיב)
מה שלומך? איך בבית, עם הבעל?"

איבית:
"זה לא עניינך. אבל אם כבר שאלת הכל הולך יופי"

קוורטי:
"זה לא ענייני, אבל אם כבר ענית במה מתבטא ה'יופי' ?"

איבית:
"זה לא עניינך, אבל אם כבר שאלת בעלי נהיה מתוק יותר מרגע לרגע"

קוורטי:
"לא ענייני, אבל כבר ענית, אז מתוק מאיזו בחינה?"

איבית:
"לא עניינך, כבר שאלת, מתוק מבחינת לא מפסיק לאכול סוכר. כל יום הוא עולה עוד 4 ק"ג."

קוורטי:
"למה?"

איבית:
"אין לחם."

קוורטי:
"מה קשור?"

איבית:
"אוכלים עוגות! נגמרו השאלות?!"

קראטו:
"יש לי שאלה"

איבית:
"שאל"

קראטו:
"אם הכל טוב עם הבעל, למה את בוגדת בו?"

קוורטי:
"שששש!" (מאבד עשתונות מהחוסר טאקט של קראטו)

איבית:
"אני מה?" (בפרצוף ניטרלי כלא תואם לשאלה)

קוורטי:
"אבל זה לא באמת ענייננו…" (אומר בחיוך מבוכה)

איבית:
"בוגדת, אני לא.
אם אתם מחליטים להאמין לכל שמועה שמסתובבת בעיר המלוכלכת הזאת, יש לכם בעיה."

קראטו:
"מה את אומרת?… אז מה את עושה בשעות כאלו של הלילה מחוץ לבית?"

איבית:
"מה אתם עושים בשעות כאלו של הלילה מחוץ לבית?"

(קראטו וקוורטי מסתכלים לכיוונים שונים ומגמגמים)

קוורטי:
"כן קראטו! מה אתה עושה מחוץ לבית??!" (מעביר בפאניקה את השאלה)

קראטו:
"א-אני?! לפחות אין לי אישה וילדים!"

(בעוד ששניהם צועקים אחד על השני, גבר בא לאסוף את איבית מהפארק והיא הולכת איתו. קוורטי וקראטו לא שמים לב למתרחש וממשיכים להפנות אצבע מאשימה אחד על השני.

הצעקות שלהם נעשות רועשות כל כך עד שלא מבינים מה הם אומרים.
התאורה מחשיכה ויש שתיקה פתאומית. בחשיכה אחרי כמה שניות שומעים את קראטו:)

קראטו:
"מה אתה אומר?!"