הכתובת הייתה על הבקבוק

בתור המנכ"ל של חברת קוקה קולה, הגיעו אלי למשרד מגוון רחב של אנשים עם תלונות בנוגע לשמות שעל הבקבוקים של המשקה המוגז והשחור והנפלא שלי.
להלן כמה מהמקרים:

"זה מעליב, פוגעני, עצוב, מרושע וקר לב!" צווח יהושפופזלופיש.
"מה הפעם?" שאלתי.
"למה השם שלי לא מופיע על בקבוק הקוקה קולה, הא?!"
"זה כי יש לך שם נדיר."
"נדיר?! איך תסביר את זה שלשני ההורים שלי קוראים ככה?"
"כי הם אחים?"
"טוב, זה טיעון חזק."
"אני יודע," אמרתי.
"אם כך, אני לא אטריד אותך יותר," אמר, ועזב את המקום.

—
למשרד שלי נכנסה (בקושי, אני מוכרח לציין) אישה גדולת גוף עם שומנים רבים הזורמים מגופה כמו מפל.
"סליחה, אדוני!" היא קראה.
היא הביטה לכמה שניות בכיסא, אבל סירבה להתיישב עליו.
"כן?" שאלתי.
"זה ממש משפיל! השם שלי מופיע רק על בקבוקי קוקה קולה זירו! אתה רומז שאני שמנה?!"
"לא," אמרתי ובצדק. ממש לא רמזתי את זה. אני פשוט אמרתי את זה מפורשות, אבל היא לא טרחה לברר את זה.
היא רק העיפה מבט נוסף על הכיסא.
"סליחה, אדוני, אתה אוכל את זה?" היא שאלה והצביעה על הכיסא.
"לא…" מלמלתי.
היא הרימה את הכיסא ואכלה אותו בביס אחד ויצאה (בקושי רב) מהמשרד.

—
"יש לי רעיון גאוני!" קרא בחור שלבש טלאים, מכנסיים קרועים ובלויים וכובע צמר ישן.
"כן?" שאלתי.
"למה שלא תרשום על הבקבוקים את המילה 'סוואג'," הוא אמר וחייך באושר.
"צא לי מהמשרד!" צעקתי.
"זה בגלל שאני מזרחי?! זה לא פייר!"
"לא, זה לא בגלל שאתה מזרחי! עד לפני כמה שניות לא ידעתי שאתה מזרחי!"
"הסוואג ינצח אותך!" הוא צרח.
עברו מאז כמה ימים תמימים. הסוואג עדיין לא ניצח אותי.

—
"למה אין סוודרים על הבקבוקים?!" צווחה האם הפולנייה שלי שבאה לבקר אותי.
"למה שיהיו עליהם סוודרים?" שאלתי בשקט.
"מכיוון שאז ילדים שותים אותם קרים, ואז הם מתקררים מבפנים וחוטפים צינון! הצינון מזמין מחלות אחרות שגורמות לשפעת, אבל שפעת זה וירוס, וגם איידס זה וירוס, אז הילד חוטף איידס והאיידס הופך אותו לנשא של נגיף ה – MPQ, שזה נגיף שהופך אותו לחולה בעוד מגוון רחב של מחלות שקראתי עליהן בעיתון הזה שהכותרת שלו היא 'זה עיתון אמיתי. תאמינו לנו', ואז הילדים מתים!"
"אבל…"
"פשוט שים סוודר!" צווחה עלי אמא שלי.
"בסדר," צייצתי והתכווצתי במקום ושמתי סוודר.
"ילד טוב!" היא קראה, ונתנה לי גפילטע פיש.
איכס… אפילו הקולה שאני מייצר לא מגעילה כמו זה…