ההמצאה החשובה של המאה העשרים

המורה ללשון יצא מן המונית כשהוא מזועזע.

הרי נהג המונית יכול היה, אם רק היה מעוניין בכך, לעשות שימוש במשפט מורכב בעל פסוקית נשוא, במקום לנסח משפט מחובר ללא מילית קישור. כל ילד מצליח לעשות זאת. ומה לגבי אותיות השימוש? נהג המונית התעלם במופגן מן הכלל הקובע שה״א הידיעה לפני ח׳ בחטף קמץ תנוקד בסגול בשל היבדלות. על ניקודה של ו״ו החיבור לפני הברה מוטעמת בקמץ, נהג המונית ויתר, ככל הנראה, כבר מזמן.

המורה ללשון עצם את עיניו ודמיין עולם שבו כולם מדברים בצורה תקינה. לו רק היה זה אפשרי. הוא שחזר במוחו את שני המשפטים האחרונים בשיחה עם נהג המונית. לא היה בהם כל מבנה תחבירי. למעשה, מדובר היה בנס, שהצליח להעביר מסר כלשהו. לא שלא ניתן היה להתווכח לגבי התרומה הפרקטית של המסר לאנושות.

ההחלטה נפלה בליבו של המורה ללשון. הוא יהיה זה שימצא את הפתרון.

הנקישה על הדלת הדהדה בחדר המדרגות. הזגג פתח את הדלת, חיוך על פניו. ״בבקשה״, פנה אל המורה ללשון, ״יצרתי עבורך חלון זכוכית מפריד למונית.״