דיילות עירומות ומשקפיים דפוקות

דיילות עירומות ומשקפיים דפוקות

ביום האחרון לטיול בהולנד, בשעת לילה מוקדמת, הגעתי עם הקבוצה שאותה הדרכתי, לשדה התעופה של דיסלדורף שבגרמניה, לטיסה חזרה לישראל. היינו אמורים לטוס בטיסה של חב' לופטאנזה. כשהגענו לתור לבידוק, ניגשה אלי דיילת קרקע לבושת מדים של חב' התעופה. היא אמרה שהם ב'אובר בוקניג' ושאין מקום לכולם במטוס. זה קורה לפעמים. הדיילת ביקשה שאבדוק בקרב חברי הקבוצה, אם מישהו מהם יסכים לוותר על מקומו במטוס ולטוס מחר בבוקר, בטיסה הבאה לישראל, כמובן תמורת פיצוי הולם. היא פירטה ואמרה שהנוסע שיוותר יועבר לסוויטה במלון מפואר בעיר, כולל אירוח מלא על חשבונם ובנוסף, יקבל הנוסע גם 300 אירו להוצאות אישיות, כהגדרתה.

כל חברי הקבוצה היו זוגות נשואים, לא רציתי להפריד ביניהם. אני עצמי הייתי סחוט ועייף (כפי שאני בד"כ מרגיש בסוף טיול אותו אני מדריך). לא היה לי איכפת להעביר את הלילה בשינה ראויה ולטוס למחרת בבוקר. התנדבתי לוותר על מקומי בטיסה ולאחר שנפרדתי בחיבוקים ונשיקות מחברי הקבוצה, הוסעתי במונית שהזמינו עבורי, למלון מפואר של 5 כוכבים במרכז דיסלדורף.

המונית עשתה דרכה לעיר, הנוף מסביב היה לבן ומרהיב בשל השלג הכבד שירד באותה עת ואני פנטזתי על מקלחת חמה וכוס משקה טוב בבר המלון. הגעתי למלון ופקיד הקבלה הגיש לי באדיבות את המפתח לסוויטה שהוזמנה עבורי. כדרכי, שאלתי מה השירותים שהמלון מעניק לאורחים ופקיד הקבלה המליץ בחום על שימוש בסאונה המפוארת והגדולה שלהם. "להיות בסאונה בחום של 50 מעלות" הוא אמר בחיוך "כשבחוץ 20 מעלות מתחת לאפס, עושה טוב לגוף ולנשמה". האמת שגם לי, בילוי בסאונה חמה ומהבילה בתום שבוע מתיש של הדרכה, נשמע כרעיון מעולה.

עליתי לסוויטה, לבשתי בגד ים ועטיתי על עצמי את חלוק הרחצה שהמתין בחדר. בשעת לילה מאוחרת מאוד, ירדתי במעלית לסאונה שהמתינה לי ולשרירי הדואבים. יצאתי מהמעלית ועשיתי דרכי, על פי השילוט, לסאונה. הסאונה התגלתה כמבנה עץ גדול מאוד. התקרבתי ושמעתי קולות דיבור וצחוק שעולים מבפנים. פתחתי את הדלת וענן סמיך של אדים חמים כיסה אותי. הורדתי את החלוק והתכוונתי לצעוד פנימה. קולות הדיבור והצחוק השתתקו ונעצרתי כהלום רעם. הסאונה היתה מלאה בנשים, כולן ישבו ורבצו בעירום מלא על ספסלי העץ והביטו לעברי.

הבנתי שטעיתי ושהגעתי לסאונה של נשים בלבד. מיהרתי לסגור את דלת הסאונה, כדי שהן לא תחשובנה שאני איזה סוטה מין או משהו דומה וחזרתי לדלפק הקבלה של המלון. שאלתי את פקיד הקבלה היכן הסאונה של הגברים והוא כיוון אותי במדויק לסאונה ממנה הגעתי. "איך זה יכול להיות?" שאלתי אותו "ראיתי שם רק נשים עירומות". פקיד הקבלה הביט בי בתמיהה "אדוני, זוהי הסאונה היחידה שלנו, היא פתוחה לכל אורח ואורחת. בסאונות אצלנו נוהגים לשבת בעירום, אבל אם אתה רוצה, אתה יכול להיכנס לשם גם עם בגד ים". הוא הוסיף וסיפר, שבשל השלג הרב שיורד בחוץ, בוטלו כמה טיסות והדיילות נוהגות בד"כ לשבת יחד בסאונה, שם הן אוהבות להירגע ולנוח.

הבנתי. כמדריך טיולים אני אמנם טס לעיתים תכופות והרבה יותר מהממוצע, אבל אפילו עבורי, מראה של דיילות חטובות בעירום, הוא לא מראה שכיח. כשבראשי מהדהד המשפט "ברומא תנהג כרומאי", עשיתי דרכי חזרה לסאונה.

הורדתי את החלוק שעלי, תליתי אותו על מתלה מחוץ לסאונה וכאמור "כמנהג המקום" פשטתי בזריזות גם את בגד הים שעלי. פתחתי את דלת הסאונה וצעדתי פנימה. נכנסתי כבקיא וכמורגל לסיטואציה,חיפשתי מקום פנוי, התיישבתי בנון-שאלנטיות על ספסל עץ והבטתי סביב.

מכל עברי ישבו נשים עירומות אותן הצלחתי לראות רק באופן מטושטש לחלוטין. זגוגיות משקפי הראייה שלי התכסו באדים ולא הצלחתי לראות בבהירות. ניקיתי באצבעותי את העדשות הסוררות והרכבתי שוב את המשקפיים. זה לא עזר, העדשות המשיכו בשלהן והתערפלו חיש כהרף עין. המשקפיים היו חסרות תועלת לחלוטין.

בלית ברירה הסרתי את המשקפיים ואחזתי אותם בידי. ללא המשקפיים ובשל קוצר הראייה שלי, לא יכולתי ליהנות מהנוף האנושי הנאה שהקיף אותי. לאכזבתי הגדולה, הדבר היחידי שכן הצלחתי לראות סביבי, היתה תמונה מטושטשת מאוד של דמויות שדיברו וצחקו. במקום לשבת כ"חתול ששומר על שמנת" נאלצתי לשבת כ"סומא בארובה". זה מה שנקרא תכנון לחוד ומציאות לחוד. ישבתי לי בוהה וחפוי ראש, אבל בדבר אחד לא היה לי ספק, ידעתי בוודאות ובבירור שכל הדיילות שבסאונה יודעות היטב שאני יהודי.

המסקנה והתובנה אליה הגעתי בעקבות המקרה היא אחת. להבא, לסאונה בגרמניה, אלך רק עם עדשות מגע.