“גמר האליפות”

רעשות אימים נשמעים באולם, בעל ה'זירה' כבר התפטר לבד. אנשים בכמיות נמלים, מיתישבים בכיסאות בלחץ אדיר. "מי ינצח" או "מי יפסיד" מתבצע בינהם חלוקי דעות שונים. הנה זה התחיל, המשחק המבהיל. הכדור נמסר לשחקן ה'ראשי'. בקבוצה המתחרה כולם מצפים לרגע של החמצה מהצד השני. הכדור מתגלגל וכולם עליו רבים, כנראה שכל בעלי התואר 'כדורים' מאוד הכרחים. כדורי שינה, כדורי רפואה, אני מאמינה שכולם ניסו לפחות פעם אחת. "גול!!!" צעקות של התרגשות נשמעות מוגברות באולם, שכחתי לרגע שיש אור התוף בגוף האדם. "המרנו, חבל" קולות של באסה נשמעות בצד השני של הרחבה, יש עוד זמן להחליף את חולצת האוהדי קבוצה הנ"ל. "חה חה חה אמרנו לכם, הקבוצה שלנו אף פעם לא תהיה מפסידה", קולות גאים של הקבוצה שהפגיעה למיתחרה. "גול!!!" נשמעו צרחות התרגשות מטורפות בצד השני של הרחבה, הפעם הם החזירו חיוך גאוותן. "מה? סליחה, לא שמעתי, 'הקבוצה שלנו' לא תהייה מה?!" ציחקוקים מזלזלים התקיפו את אוהדי הקבוצה, כן, הם עם הגול השני במלחמה. "נחזור להימור הראשון אני מניח, כל עוד הם לא בראש, תיקו אני מתחיל להריח, לבינתים אעשה לי כוס בירה קרה ואסתכל בקוצר רוח על ההפסד המיוחל.