בליינד הל – Blind Hell

"אז מתי אזכה לראותך" הוא שואל בפעם השלישית.
"לא יודעת. אולי מחר". אני עונה בקצרה.
לא שאני חייבת כן? אנחנו מתכתבים כבר שלושה ימים, הוא נשמע נחמד והגיע הזמן לראות במי מדובר בלייב, אני פשוט שונאת בליינד דייט. טוב זה לא בדיוק בליינד ממש, כי ראיתי תמונה שלו. שיהיה, מה כבר יכול להיות?
"אז קבענו למחר?" הוא משתדל לא להישמע נלהב, אבל זה לא כל כך מצליח לו.
"כן. נראה לי. נתאם מחר מקום מפגש". אני מסכמת.

קבענו להיפגש בבית קפה מטר מהבית שלי, שאוכל להימלט גם ברגל, על כל מקרה שלא יבוא. הוא הגיע לפניי והתמקם בפינה צדדית בבית הקפה.
"ערב טוב". אני מתיישבת מולו וסוקרת בקצרה את הפרסונה שמולי. חביב מינוס, נראה הרבה יותר כהה בלייב.
"ערב מהמם לך נסיכה". הוא עונה בעיניים קורנות. נסיכה?
שתיקה. אני ממהרת לחטוף את התפריט מהמלצר ונוברת במנות. מה להזמין? אני לא ממש רעבה. "בשבילי הפוך אחד". אני מבקשת ומחזירה לו את התפריט.
"גם בשבילי, בינתיים". הוא אומר בחיוך, לא מוריד ממני את עיניו.
"אז איך עבר היום שלך נסיכה?" אני שומעת את הדגש על האות ע' ומקבלת צמרמורת. תימני.
לא שיש לי משהו נגד תימנים חלילה. אבל הדגש באותיות הגרוניות לא ממש עושה לי את זה. תוסיפו את זה לתלתלים השחורים שלו וקיבלתם את ניסים גרמה ג'וניור – הגרסה המשופרת.
"בוא נרד מהנסיכה סבבה?"
"אבל את נסיכה בשבילי!" הוא מתעקש ואני מגלגלת עיניים.
"היום עבר כרגיל, שום דבר מיוחד". אני עונה ביובש.
"שלי היה מדהים. חשבתי עליך כל היום. חיכיתי לערב!"
עכשיו זה ע' ו- ח' ביחד. לא קל.
"וואלה. נחמד לשמוע. תזכיר לי במה אתה עוסק?"
"אני וטרינר. מת על בעלי חיים!"
"יפה. איזה בעל חיים אתה הכי אוהב?"
"הו יש המון! אבל בעיקר כלבים וסוסים". הוא משתף. "ואת"?
"כלבים בעיקר."
הקפה מגיע והמלצר שואל אם נרצה עוד משהו?
"לא בשבילי תודה." אני עונה מייד.
"הלילה עוד צעיר, תשאיר את התפריטים". נשמע כאחד שהולך לסגור את המקום הערב.
שתיקה.
"את הרבה יותר יפה ממה שחשבתי". הוא אומר לפתע במבט מאוהב.
אני מחייכת באילוץ ולוקחת שלוק ארוך מהקפה ושורפת לעצמי את הלשון. לעזאזל!
"את בסדר נסיכה?" הוא שואל בדאגה.
"אולי די עם הנסיכה?" אני מעלה טון והוא נדרך.
"בסדר… אם זה כל כך מפריע לך".
הוא מספר לי על העבודה שלו ולא חוסך בפרטים. אני זוכה לשמוע על לנה הפינצ'רית, על צ'אנס הארנב ומומי החתול. אחרי שד"ר דוליטל סיים לחפור בנושא, הוא עובר לעניינים שבלב.
"אני יותר מאשמח שניפגש שוב".
"שוב? בוא נראה איך נסיים את הפגישה הראשונה…" אני ממלמלת
"אחחח! אם היית שלי – הייתי עושה אותך מלכה! ממלא אותך בזהב". Wtf?
"לא אוהבת זהב".
"אז בכסף וגולדפילד – הולך?"
"מה זה הולך? רץ…" אני שוב ממלמלת.
"אז מה בא לך לעשות אחרי? שנלך לאיזה טיול רגלי?" הר‘ מרשרשת במוחי.
"לא נראה לי. אני עייפה מידי בשביל טיולים. יום ארוך…"
"את עייפה נסיכה? אולי תבואי אלי ואעשה לך עיסוי מפנק? סיפרתי לך שלמדתי עיסוי שבדי?"
"לא סיפרת. ואני אוותר". אני מתעלמת מהצעה "המפתה" וממהרת לשתות את הקפה. מיציתי.
"טוב, נראה לי שאני אזוז. אני ממש עייפה…" אני משתדלת להישמע מתנצלת.
"לזוז? לא מזמן הגעת!" הוא נראה המום.
"כן, אבל…שמע, לא נראה לי שזה מתאים. אז אולי כדאי שנסגור את הערב אוקי?" אני מחייכת באילוץ ולוקחת שלוק אחרון.
"לא! ממש לא אוקי! את לא בסדר…" הוא יורה בכעס ואני שולחת לו מבט ששואל: מה נסגר?
"אני מאמינה שתכיר משהי מתאימה יותר ממני". אני מעודדת.
"וואלה? אני לא צריך שתחליטי בשבילי את מי להכיר!" הוא עונה בכעס ואני זוקפת גבות.
"אוקי, בוא נרגע. קורה שפגישות לא מצליחות. מה הסיפור? אנחנו בקושי מכירים…"
"אני מרגיש כאילו אני מכיר אותך כל חיי! ואת שוברת לי את הלב".
"או-קי." אני באמת רוצה ללכת עכשיו. מה אני אמורה לומר לו? אלוהים איזה נסחף!
"תשארי עוד קצת, אני מבקש".
"אני באמת צריכה ללכת". אני מתנצלת וקמה.
"שבי! שבי!" הוא פוקד עלי בכעס ואני מתיישבת. נראה לי שאני בהלם.
"את לא הולכת עכשיו. תכננתי לנו ערב מושלם! הגעתי לרמת גן מאשדוד בשביל מה?".
אני עדיין בהלם.
"תני צ'אנס נסיכה! תני לעצמך הזדמנות להכיר אותי – מובטח לך שלא תצערי!"
"באמת?" אני שואלת בלחש.
"ברור! עכשיו מה בא לך לאכול?" הוא שואל באגביות ומעניין בתפריט.
אני שוב קמה, באיטיות הפעם. משהו ללא ספק לא תקין עם האיש הזה.
"לאן?" הוא שואל וקם אחריי ואני ממהרת להתרחק.
"הביתה. היה נעים להכיר…" אני ממלמלת, מניחה שטר של 20 ש"ח ויוצאת בצעדים מהירים מהמקום.
"לכי לכי! יש אלף כמוך…" אני שומעת אותו מסנן מעבר לגבי בזמן שהוא הולך אחרי.
"אני עוצרת בחוץ ונותנת לו מבט שאומר: עד כאן!
"תקשיב יוגב! יש משהו לגמרי לא תקין עם הגישה שלך. ממליצה לך לבדוק את זה עם איש מקצוע. עכשיו אני הולכת הביתה. ואתה לא בא אחרי. ברור?" אני שואלת באיטיות, שיבין.
"תני לי רק ללוות אותך הביתה נסיכה".
"חלאס עם הנסיכה! ואתה ממש לא מלווה אותי. ביי!"
"את עוד תתחרטי. וכשתחזרי על ארבע לא בטוח שאקבל אותך בזרועות פתוחות". הוא צועק כשאני מתרחקת. "אמרתי לך שאני אחיין של ניסים גרמה?".