בית אחד רחוק מדי…

האיש ההדור דפק בדלת העץ הרעועה של הצריף הבודד, אחד נרתע בבהלה אחורה, כשראה שמהדפיקות שלו נרעד כל הצריף המיושן והבלוי. הוא החל לנקות את בגדיו מהאבק הרב שדבק בו, בנסיעתו עד למקום זה, באמצע שטח שומם. כשהרים את עיניו, קפץ בבהלה אחורה. בפתח הדלת עמד אדם עם זקן לבן ארוך, ששיניו הרקובות בלטו החוצה, עד שדומה היה שהן מפוזרות בין זיפי זקנו.
"אתה מר", פתח האיש ההדור, מחפש בייאוש במבטיו שם כלשהו על הדלת, כשהוא צועד אחורה. אחר חזר והביט סביב סביב, אך לא מצא כל זכר לכתובת.
"כנס, כנס בבקשה", אמר האיש המזוקן והוליך את אורחו פנימה. "מה העניין שהביא אותך עד הלום?" שאל בסקרנות, כשהתיישבו. "האדם האחרון שהיה פה, היה אדם מן החלל החיצון, אך איש ממערכות העיתונים, אליהם התקשרתי, לא האמין לי כשספרתי להם על כך".
"אכן אני מודה שבאתי בהפתעה", אמר האיש ההדור, "למעשה ביתך אותר במקרה, כשערכנו צילומים אוויריים לסרט שלנו. אנחנו מעוניינים מאוד בבית שלך!"
האיש המזוקן שתק במבוכה והחל לגרד במרץ בשערותיו. נראה היה שהתקשה מאוד מאוד להבין מה עניין יש לו, לאיש ההדור, בביתו. "אתה בטוח שאתה מכדור הארץ?" שאל לבסוף.
"אדוני", השיב האדם ההדור, "אינך תופס את חשיבותו של המיקום של ביתך. לגבינו, בתעשיית הסרטים, בית זה הוא ממש מציאה! אתה נמצא בודד בשטח שומם! אנו זקוקים לבית כזה כדי שנוכל לפוצצו. כמובן שקודם לכן נצטרך לערוך בו כמה שיפוצים, כגון הוספת קומה, כמה עשרות חדרים ובריכת שחיה מפוארת בחצר. בית זה יהיה למעשה ביתו של מיליונר גדול, מראשי העולם התחתון!"
"ומאיזה עולם אתה באת!?" שאל האיש המזוקן. בקולו ניכר אי אמון משווע לכל אשר שמעו אזניו.
"הבט!" האדם קם בהתרגשות על רגליו ואחז בכתפו של בעל הבית הזקן. "אני אשלם לך טוב, אפצה אותך כהוגן!"
"עשרות חדרים ובריכת פאר בחצר ואתם מתכוונים לפוצץ אחר כך את כל זה?!" הזקן דיבר בקול חולמני. "הייתי נותן את כל חיי לגור במקום כזה!"
"אבל אדוני, אנחנו נבנה כדי להרוס. אינך מבין, לבנות על הבית שלך, הקיים כבר, לא יצריך אותנו להיכנס לכל ההליכים הביורוקרטיים של הנדל"ן ואישורי הבנייה והפיתוח."
"חודש, חודש אחד", אמר האיש, אחרי שחיכך ארוכות בדעתו. "תן לי לגור בבית שתבנו, חודש אחד, תמורת הצריף הזה!"
"אבל אדוני, אחר כך נצטרך לפוצץ הכול! אינך מבין? אתה עלול לשכוח להתפנות…"
האיש ההדור קם על רגליו ודיבר בהתרגשות. "זה יהיה פיצוץ נהדר, אני אומר לך! נשקיע עשרות קילו של חומר נפץ, נצלם את הקטע בצילום אטי, כל חלק של הבית יצולם היטב. הקרביים של הבית ייראו מתעופפים לכל עבר! זה יהיה סרט פעולה אכזרי וחזק. הצופים יתמוגגו מנחת, בראותם את ביתו של הפושע השנוא נקרע לגזרים. מלתעות ושאר סרטי האימה יהיו אפס לעומת קטע זה."
"מה?!" הזקן קם על רגליו וצעק. "אני לא אתן לכם להתאכזר לבית שלי. אני מתנגד!"
"אבל אדוני!", האורח טלטל את הזקן בהתרגשות. "אנו הזמנו את טובי המפוצצים האמנותיים, כל השממה הזאת תתעורר לחיים, אבק יתעבה פה בגובה של עשרות מטרים ותגעש הארץ וכל צבאה ורוח ה' מרחפת על פני המים. רוח התסריט המעולה שלנו! בסוף לא יוותר עוד כל מפיק כופר, שלא יכיר בי כמעולה שבבמאים." הוא פנה אל הקירות ודפק בהם: "בן אדם!", קרא, "התחיינה הקירות הללו?"
הזקן כרע על ברכיו. "רק שבוע אחד, רק פעמיים ביום ולא יותר. אני מבטיח אכנס לבריכה לשחייה בבוקר ושחיה בלילה. אני רוצה רק שבוע אחד לחיות כמו שכתוב בספרים!"
"אתה רוצה לעוף באוויר עם כל הבית?" שאל הבמאי בתחילה כמתריס ואחר כך עלתה על פניו הבעה מהורהרת. "זה רעיון נהדר!" הוא אחז בראשו של האיש והטה את זקנו קדימה, "זוויות צילום טובות יכולות להנציח בצורה פנטסטית את זקנך ועצמות חייך הנדירות. אתה תיכנס להיסטוריה של הנצח!"
"אני מוכן!", אמר הזקן, "בין כה לא נותר לי הרבה לחיות וחיי הם עלובים ביותר".
"המ…" המהם הבמאי, "אתה נראה קצת חולה, אפשר לסדר חוות דעת רפואית שאתה חולה סופני והחלטת להתאבד יחד עם פיצוץ הבית! הרי אתה אומר שלגור חודש בבית הזה זאת בקשתך האחרונה!"
כן, אין ספק, הרהר הבמאי, הוא לא רק גילה את הבית האידיאלי, הוא גם גילה את השחקן האידיאלי לסצנה!