בינינו.

התעוררתי על מיטת קומותיים בחלקה העליון, בלי שום מושג היכן אני נמצא.
תוך כדי שאני פוקח את עיניי אני מבין שאני נמצא בתוך חליפה מסוג כלשהו.
הרמתי את גופי אט אט וירדתי בסולם מן המיטה. שמתי לב שבחדר עוד 4 מיטות קומותיים וכולן ריקות. כשהדלת של החדר נפתחה כשהיא מלווה בצלילים של גלגלי שיניים ומכניזמים שונים, הבנתי שהחדר שמולי הינו חדר ישיבות עם 10 כיסאות סביב שולחן עגול שבאמצעו נמצא כפתור אדום עם שלט "אסיפת חירום".
היו בחדר 9 אנשים, לבושים בסוג של חליפת אסטרונאוט בצבעים שונים, בדיוק כמו שלי. שמתי לב ששלי בצבע שחור ושל תשעת האחרים בצבעים שמחים יותר.
כאשר הדלת של חדר השינה נסגרה מאחוריי האדם בחליפת האסטרונאוט האדומה הכריז: "בהצלחה במשימות שלכם! אתם יודעים מה לעשות!", וכולם מיד התפזרו לחדרים שונים. "אני נמצא על חללית.." מלמלתי לעצמי.
"היי! מה אתה עושה שם?!" צעק לי האיש בחליפה האדומה. "קדימה תעביר כרטיס ולך תעשה משימות בחדר חשמל!".
הנהנתי ורצתי מיד לחדר הבקרה להעביר את הכרטיס.
לאחר מכן חיפשתי במשך דקה או שתיים את חדר החשמל וכשמצאתי אותו, שמתי לב שהבחור בחליפת האסטרונאוט הכחולה נכנס פנימה.
כשנכנסתי אחריו, שמתי לב שהכחול, מוציא סכין ודוקר אסטרונאוט אחר, את הצהוב. הוא דקר אותו שוב, ושוב, פעם אחר פעם. יותר מ40 דקירות. מהר מאוד שלולית הדם התרחבה עוד ועוד, עד לקוטר של בערך כשני מטרים כשאליה מתווספים חלקים פנימיים למשל המעיים, הכבד, חלקים של הריאות והמון שברי עצמות. עמדתי שם קפוא מרוב פחד, וכשהכחול הסתובב וראה אותי, מיד רץ לתוך תעלת האוורור וברח.
רצתי מיד ללובי על מנת ללחוץ על הכפתור האדום ולכנס אסיפת חירום, אך לפני שהספקתי להגיע, הבחנתי באסטרונאוט הירוק, תופס את האסטרונאוט האדום מהקסדה שלו, ומסובב את צווארו ובכך שובר לו את המפרקת, ממש מחוץ לחדר הבקרה. לאחר מכן האסטרונאוט הירוק ריטש אותו עם גרזן לחתיכות ממש לנגד עיניי.
עמדתי מולו, קפוא, חוץ מהרעידות שלי בכל הגוף, וגם הוא מיד כשהבחין בי, נעלם לתוך תעלת אוורור.
התעשתתי על עצמי ורצתי מיד חזרה ללובי, אך הבחנתי שבחדר המנוע העליון, הכחול לוקח מכונת ירי עם כדורים בקוטר 0.5 אינץ', ויורה מטח ארוך ורועש של יריות לעבר האסטרונאוט הורוד. יכולתי לשמוע בהתחלה צרחות, אך מהר מאוד הן פסקו. נפלתי על ישבני ובעוד המטח ממשיך, טיפות דם וחתיכות בשר אדם נוחתות על משקף הקסדה שלי. כשהמטח נפסק הסתכלתי. במקום שבו עמד הורוד הייתה דייסה ורודה- אדומה עם עצמות שבורות מרוסקות לחלקיקים, ועין אחת, מונחת בראש הערימה. כמו הדובדבן שבקצפת. כאשר הכחול הבחין בי, מיד נעלם לתוך תעלת האוורור ולאפלה.
הצלחתי להגיע לשולחן וללחוץ על הכפתור.
לפתע הכל נהיה חשוך. לא ראיתי כלום וגם לא יכולתי להרגיש כלום.
לפתע שמעתי משפט באנגלית: "It's black self report he killed in upper".
"אה?" מלמלתי בבלבול.
"It's black vote black".
"Black is sus".
"Vote black"
"ALLAHU AKBAR!"
"It's black guys".
המון קולות שונים, כולם אומרים בלאק, בלאק.. שחור. אני האסטרונאוט השחור. לפתע שמעתי דלת נפתחת, והרגשתי את גופי נשאב במהירות.
פקחתי את עיניי וראיתי שאני בחלל החיצון, מחוץ לחללית.
לא היה לי בלון חמצן, ככה שידעתי שאמות תוך שלוש דקות.
חייכתי. "איך הגעתי לשם? למה נמצאים רוצחים בחלל החיצון? מה ההגיון בכל זה? טוב.. לפחות אני זוכה למות עם הנוף הכי יפה ביקום.." אמרתי וסגרתי את עיניי.
התעוררתי בבהלה עם זיעה קרה על פניי. אני במיטתי, בחדר שלי, הכל היה חלום. נאנחתי, שתיתי כוס מים ומיד פתחתי את הטלפון שלי ומחקתי את אמונג אס.