באים ממקום אחר

היה זה באחד מימי המילואים, אשר מתרחשים עלי מידי זמן. אחרי התהליך הקצר של התקלפות מהמלבוש האזרחי והתחפשות במדי הצבא, דבר מה בתוך הגוף או המוח משתנים. מצד אחד קיימת תחושה שדם צעיר יותר זורם בעורקים, מצד שני מתפשטת בגוף תחושה של המצאות בחופשה.
בתום תהליך ההשתנות הקצר, יש קצינים בצבא שיש להם לגבי איש המילואים, משימות שבינן ובין חופשה, אין כל קשר. נהפוך הוא. בתוך זמן קצר אני מוצא עצמי בחבל ארץ מרוחק (בקנה מידה ישראלי), כמוטל עלי ועל שכמותי לשמש כשומרים על בסיס צבאי, מפני כל אויב או חורש רע אחר. לא בכל פעם תנאי המגורים דומים. בפעם המסוימת הזאת, העתיד הקרוב נראה טוב, משום שההשתכנות היא בחדרים של ממש, מיטות ברזל שמעליהן מוטלים מזרני ספוגיים, דקים בחמישים אחוז מהעובי שהיה יכול להתאים למטרה שהם אמורים לשמש. מישהו לפני כבר חשב על כך ומזרונים נוספים נשענים להם בסוף החדר על הקיר. שני מזרנים של חמישים אחוז הם בדיוק…
האוסף המקרי של שמונת השומרים בחדר נחשב בעיני כחומר אנושי טוב, מאחר ועגת הדיבור תואמת לאנשים שהשכלתם תיכונית ומעלה והתנהגותם די אנושית ומתחשבת בזולת, למעט רצון כולם, לא לקבל את המיטות הקרובות לדלת. מין הרגל שכנראה זהה גם בבתי כלא. החישוב הנובע מרצון זה, הוא הניסיון להימנע ככל הניתן, מהפרעות של היוצאים והנכנסים.
במבנה הטרומי שמונה חדרים, ארבע מכל צד, ובאמצע מסדרון ברוחב של חדר לפחות. למזלנו, אם יורשה לי לדבר בשם כל שותפי לחדר, החדר מרוחק מסוף המסדרון, שכן שם ממוקמים מצד אחד בתי השימוש, ומצד שני בצמידות, המקלחות.
חדר לידנו מאוכלס אף הוא בחבורה די הומוגנית. חדר נהגים.
בחדר שלנו יש מילואימניק אחד שהכין את עצמו לשעות בהן יהיה חופשי מעשייה, והביא עמו רדיו דיסק. מתיק דמוי עור המשמש לאחסון תקליטורים, היה שולף מידי פעם תקליטור ומשמיע מוזיקה. היה לו אוסף נאה ביותר ממיטב המוזיקה הקלאסית. פתיחות לאופרות של ורדי, יצירות מפורסמות של בטהובן, יוהאן שטראוס, מוצרט, ומה לא. הוא ביקש יפה שלא נהמהם או נשרוק עם המוזיקה, על מנת לאפשר האזנה נקייה מהפרעות. ניכר היה ששוכני החדר נהנים מהמוזיקה, גם אם היו מוסיפים להאזנה גם פתירת תשבץ או קריאת עיתון. אני כדרכי הייתי שולף ספר.
ביום השלישי לשהותנו בבסיס, כנראה העצבים בחדר הנהגים התחילו לרטוט. הקיר החוצץ בין החדרים היה דק וכמעט ולא ניכר שהוא כולל בתוכו חומר מבודד. לפעמים היינו שומעים אותם משחקים קלפים או שש-בש, תלוי אם נשמעו הקוביות המתגלגלות או לא.
כפי שאמרתי, ביום השלישי אחד הנהגים התעצבן ונכנס לחדרנו לאחר שפתח את דלת הכניסה שציריה בקושי החזיקו מעמד בברוטאליות הכוחנית שהופעלה עליו. הנהג, בעל מראה מזרח תיכוני, בעל רעמת שיער בסגנון שמשון ועיניים רושפות, סרק אותנו בזה אחר זה, עד שקלט את הרדיו דיסק ובעליו שבדיוק חבש את משקפיו.

"אתה! – פנה אליו הנהג הזועם – תגיד! חוץ מהחארטות האלה שאתה משמיע כל הזמן, מוזיקה אמתית לא הבאת?"

על זאת יאמר: בהיפגש שניים שבאו ממקום אחר.