איש יהודה

איש יהודה צופה מהר הרצל אל יערות ירושלים שלפי זכרונו נטעו לא מזמן. בלי מחשבה, לפטע רואה את שעונו ובועודו עוד לא נשף קם ומרים את גופו הכבד לעבר ביתו. ביתו היה ככל הבתים בן זמנו, מלבניים וריבועיים בצורתם ואינם נעמו לעין אנושית.
"הפסק להעז להגיע כה מאוחר לביתך" אמרה אשתו בעת שפתחה לפניו את הדלת והוסיפה:
מתי כבר אכנס לראשך שבתקופה הזו הגיעה התנועה השמנסטית שצלחה בימים עברו ועד היום לתת שליטה מוחלטת על הגברים. אתה גזען כלפי הנשים בכך שהינך מחסיר מידעותי על מקומך בכל ה-24 השעות ביממ…"
משה בזעפה סגר בכל כוחו את הדלת בעקבות מה שנאמר.
"סגרי את פיך פן אכעסנה. הייני לפחות חופשי באמת מפני שבחיי אני בוחר היכן לי להמצא ואין מי מעליי, יחסית אלכם השמנסטים" אמר הוא בדרך למטבח כאשר אשתו פורסת לפניו את את השולחן. ברגע זה לא נשמעה מילה עד ההחשכה המוחלטת של החוץ.
"אתה חופשי?" צחקקה כאשר עטפה חשכה את הבית.
"הלא חזיר חופשי ממך פי מאה" יצא מפייה.
ענה משה: "מי מעלי ומי שולט בי. הלא זוכרת במה שחיחתנו נגמרה"
כאשר הכריז בזאת, ענתה לו אשתו גם בדרך הכרזה.
" במקומות אלו שלפי דבריך מתמקם אתה שם מרצונך החופשי, ישנה רשת WI-FI שבעזרתה הינך משיג את פרנסתך. הלא?"
אין איש חופשי ואין איך לדעת בכמה הוא עבד לעולם החומרי- חשב משה.