אחים.

"אחים הם הדבר הכי מוזר על פני כדור הארץ. יותר מחפרפרות עירומות, יותר מברווזנים, אפילו יותר מפילים! בוא ניתן אותך, ג'ייק, בתור דוגמה: אתה קם בבוקר, אוכל, בודק שהפיג'מה שלך מתאימה לתקן הלבוש בבית הספר, והולך לבית הספר! משם, אתה חוזר, עושה שיעורי בית, משחק במשחק וידיאו המטומטם הזה שלך והולך לישון בשמונה. וככה זה חמישה ימים בשבוע!
בסופי שבוע אתה קם מהמיטה רק כדי לאכול ולעשות עוד כמה פעולות שכדי שתחיה. וככה זה כל שבוע במשך שלוש עשרה שנים! יש לך זמן לשחק במשחק וידאו ולישון, אבל להגיד שלום לאחותך אתה לא יכול?! אתה יודע כמה פעם אני רציתי לחזור הביתה מבית הספר, ושאתה תאותת לי שאתה חי עם 'שלום, איך עבר עלייך היום?' או נפנוף קטן? כמובן שלא. אתה רק עסוק בלבדוק עם את לא מת במשחק, ולא במציאות! אתה יכול להעביר את החיים ככה עוד שלוש עשרה שנים ואז להבין בגיל עשרים ושש שבזבזת את כל הילדות על כלום, ואחותך לא מסכימה לדבר איתך! אז מה הבעיה שלך להגיד לי עכשיו 'מה שלומך?' ? מה הבעיה, ג'ייק? אתה מקשיב לי בכלל?"
ג'ייק הסתובב, מופתע. "הא? אמרת משהו?"
איזבל צרחה מרוב עצבים ועזבה את החדר בכעס.