סיפורי חיפושיות- מעשה בג'ורג', חתונה ועוגה מאוד גדולה

את אחר הצהרים של ארבעת גיבורינו מילאה ברעשים משאית הובלות. שכן חדש עבר לשכונה שלהם.
"מעניין מי השכנים החדשים.." הירהר ג'ון וסגר את המגזין שלו והניח אותו על הכורסא בה ישב.
"אני מקווה מאוד שהם לא כמו השכן הקודם- מר רוברט, שגזל מימני את ה*כדור האהוב שלי!" מילמל ריצ'רד בינו לבין עצמו בעודו מביט יחד עם חבריו דרך החלון על המשאית שנכנסה לחניית הבית ברוורס.
"אני לא יודע מי הם, אבל כדאי שנעשה עליהם רושם ראשוני טוב!" אמר פול וחייך.
"מה למשל?" שאל ג'ורג'.
"נזמין אותם לארוחה! ריצ'רד יוכל לבשל!"
"כן! אני אכין להם טוסט צרפתי!" התלהב ריצ'רד.
"אבל אתה תמיד מכין טוסט צרפתי לארוחות" אמר ג'ון.
"אבל הפעם הוא יהיה עם דבש ואבקת סוכר" הוא הרים את אפו ושילב את ידיו, קצת נעלב, כדי להראות שהוא יכול לגוון עם המתכון היחידי שהוא יודע.
"מה דעתכם שנכין את המנות העיקריות וריצ'רד יכין את הקינוח?" אמר פול כדי ליישב את ההדורים וכולם הסכימו פה אחד.
* * * *
למחרת היום, בשעה שש בערב נשמעה דפיקה בדלת וג'ון פתח אותה ברשמיות ומיד אמר:" ברוכים הבאים לשכונה החדשה! נעים להכיר, אני ג'ון" הוא שלח את ידו ללחיצה ויד של אישה בגיל העמידה עם הרבה טבעות ולק מטופח נשלחה לידיו. הם לחצו ידיים בנימוס וכשג'ון התפנה לראות עם מי הוא בדיוק לחץ הרגע ידיים ניגלו לפניו שלושה אנשים:
אישה עם חליפה וחצאית וצעיף מפוחלץ של סמור סביב צווארה ולידה איש עם חליפה ומגבעת ושפם ופרצוף רציני וליד שני האנשים הללו עמדה נערה עם שמלה יקרה ותסרוקת הדוקה ורשמית שרואים עליה שהיא באה מבית טוב.
"נעים להכיר, אנחנו משפחת "אפארוך" ואנחנו שמחים שהזמנתם אותנו לכבוד ההגעה שלנו לשכונה!"
אמרה האישה וחייכה חיוך מצומק מרוח בדייקנות באודם. "אני גברת אפארוך, זה מר אפארוך וזאת בתנו, סיידי"
סיידי הייתה בערך בת 19 והביטה בארבעת הבחורים וציחקקה ציחקוק מבוייש והסמיקה.
"בואו נשב לאכול!" הציע פול והראה לכולם את הדרך לשולחן.
"כן! יש לנו יופי של קינוח!" קפץ ריצ'רד.
* * * *
בזמן הארוחה כולם אכלו ופיטפטו אודות השכונה, השכנים האחרים ועל פוליטיקה. ג'ורג' אכל בשקט ולא השתתף בשיחה. גם סיידי לא השתתפה בשיחה, אבל היא גם לא אכלה. היא הניחה את שני מרפקיה על השולחן והשעינה את סנטרה על כפות ידיה. היא הביטה בחולמנות בג'ורג'.
ג'ון יצא מהשיחה ומר וגברת אפארוך פנו לדבר עם פול וריצ'רד. ג'ון הביט על סיידי ועל ג'ורג', חיוך ממזרי עלה על פניו. הוא הכניס מזלג עם חתיכת בשר לפיו והיטה את גופו לעבר ג'ורג' שהיה שקוע בצלחתו בשקט.
"פססט..היי ג'ורג'! אני חושב שהבת שלהם שמה עליך עין!" הוא לחש לו וחטף בעיטה רצינית ברגל שלו מהנעל של ג'ורג' מתחת לשולחן.
הוא החניק את הכאב ושיפשף את הרגל שלו מביט בג'ורג' ששילב ידיים והביט בחברו במבט רוגז.
* * * *
"טוב, תודה לכם שבאתם! ולהיתראות!" אמר פול בחביבות כשמשפחת אפארוך פנו לשוב לביתם וסגר את הדלת.
"היית מאמין!? הם אפילו השאירו מהטוסט הצרפתי! בחיי, האנשים האלו יודעים איך לאכול" ריצ'רד החזיק בגאווה את הצלחת שנותר בה טוסט יחיד נוטף דבש ואבקת סוכר באופן לא ממש מעורר תיאבון..
ג'ון הצביע על ריצ'רד עם אגודלו ופול הרים כתפיים עם חיוך קל בתגובה.
"בסדר..אני הולך לישון.." הודיע ג'ורג' ופנה לחדר שלו.
"פינוקי.." מילמל ג'ון והלך עם חבריו לסדר את השולחן.
* * * *
באותו זמן, בבית מפואר…
"אמא! אבא! זוכרים שאמרתם שאתן רוצים לחתן אותי?" סיידי עמדה בטרקלין של ביתה המרובה חפצי נוי מול שני הוריה שישבו על כורסאות ושתו קפה.
"כן חומד" ענתה לה אימה.
סיידי התרגשה ואז אמרה "אז מצאתי אותו! מצאתי את החתן המושלם!" היא רצה לחלון והסיתה את הוילון כדי שניתן יהיה לראות את ג'ורג', יושב בחצר השכנה ומנגן בגיטרה להנאתו.
הזוג אפארוך הביטו זה בזו מעט מופלאים על החלטת בתם הפתאומית אבל אז אביה של סיידי קם מהכורסא ואמר:" כל מה שיעשה אותך מאושרת בתי הנפלאה"
* * * *
דפיקה בדלת. ג'ורג', שעמד מול הכיור ושטף כלים לבדו בזמן שחבריו יצאו לטיול, ניגב את ידיו במגבת מטבח ופתח את הדלת.
"הו, שלום מר אפארוך" הוא בירך אותו ואותו האדון לא טרח לברכו בחזרה אלא מיד פתח בשאלה:" האם אתה נשוי?"
ג'ורג' עמד מולו קצת נבוך וקצת מבולבל וענה בחשש "אההה…לא?"
"מצויין! אם כך בעוד שבוע מהיום אתה תינשא לבתי! אתה מתרגש? כי זה הולך להיות היום הכי נהדר בחייך!" מר אפארוך חייך חיוך גדול וזה גרם לו להראות קצת מפחיד.
ג'ורג' עמד מולו פעור עיניים ועיכל את המידע שהרגע ירו עליו בצרורות.
"אאאאאאהההההה………תשמע מר…אפארוך…אהה…אני חושב שקצת התבלבלת אממ..אני בדיוק הייתי גם באמצע הכלים אז אהה.." נימה של צחוק חדרה לסוף המשפט שלו וגרמה לכתפיים שלו לקפוץ ולפה שלו לחייך חיוך מאולץ.
"לא! לא! ביתי רוצה להינשא לך ולא לאחר! אין לך מה לדאוג! היא תהיה אישה נהדרת!"
"אישה.." ג'ורג' צייץ רק מהמחשבה על כך ולפני שהוא יכל לעשות משהו נוסף מר אפארוך גרר אותו מפתח ביתו וניסה לשכנע אותו תוך כדי שזה יהיה היום הכי טוב בחייו!
* * * *
ג'ון, פול וריצ'רד טיילו להם לאורך הרחוב ועברו ליד הכנסיה הקרובה. הם שמעו מבפנים קול צועק וחסר סבלנות של כומר אחד שצועק על איש אחד. הם נכנסו לחצר הכנסיה והציצו לראות מה מתרחש בפנים.
הם ראו נערה בת 19 מצחקקת בחיבה ומביטה בחיוך תמידי על גבר אחר שנראה אומלל בעוד כומר אחד זקן צועק עליו כי הוא התבלבל במשפט אחד שבד"כ חתנים צריכים לומר לפני שהם שמים את הטבעת על האצבע של הכלה.
הם מיד זיהו מי היה החתן לעתיד.
"ג'ורג'! ! ! ! ! ! !" הם זעקו פה אחת. והביטו אחד בשני.
"מה!? מי?! מו?! מה הוא עושה שם עם השכנה שלנו???" ריצ'רד התבלבל לגמרי.
"ג'ורג' מתחתן ולא אמר לנו!?" נפעם ג'ון.
"חבר'ה….יש לי תחושה שהוא לא מתחתן מרצונו….וגם יש לי תחושה שהשכנים החדשים שלנו קצת חצו כמה קווים אדומים!" אמר פול והביט בחבריו במבט מצוקתי.
"חכו רגע!! אני חושב שיש לי רעיון!" אמר ריצ'רד ונקש באצבעותיו במקום נורה שתדלוק מעל ראשו. כי אחרי הכל, אין תקציב לנורות מעופפות שנדלקות אוטומטית… הכל הלך על החתונה!
אוי רגע…..
החתונה!!!! 0ם0
* * * *
ביום של החתונה, המון אנשים עשירים וסתם אורחים או מכרים של הזוג אפארוך הגיעו לאולם אירועים מפואר במיוחד! עם ניברשת מקריסטל ומוזיקת רקע נעימה ועציצים עם צמחים מלאכותיים וכד' אבל רק שלושה אנשים לא הוזמנו לחתונה…
אבל אל תדאגו להם, הם כבר ימצאו דרך להתגנב לאירוע דרך הצינורות האיוורור של המזגנים! אוי…לא הייתי צריכה לספר לכם את זה '~'
בינתיים ג'ורג' וסיידי עמדו בכניסה והודו לכל מי שהגיע.
ג'ורג' הולבש בחליפה לבנה וסורק באופן מגוחך להפליא בתסרוקת של שביל בצד עם המון ג'ל שגרמה לו להיראות יותר עלוב ממה שהוא היה גם בלי כל זה!
סיידי לאומתו הייתה בעננים! היא חייכה כל הזמן ובירכה את הנכנסים ובין כל אלא היא גם לא הפסיקה לשלב זרועות עם ג'ורג', שידיו היו מאחורי גבו כל הזמן.
זוג מוזמנים התקרב אל השניים והאישה בירכה את סיידי ובן זוגה, התקרב אל ג'ורג' ואמר לו:" אפשר ללחוץ יד עם החתן?" הוא שאל בחביבות והושיט יד.
ג'ורג' הביט על היד שלו ולא הגיב. ידיו נשארו במאחורי גבו. האיש עמד לכמה שניות עם היד באוויר ואז הוריד אותה עם פרצוף מצוברח.
"אהה…לא נורא מר אריקסון, אני חושבת שאבא שלי רצה לדבר איתך, לך אליו!" סיידי ניסתה לסדר את העיניינים.
אחרי שהזוג הלך היא הביטה בג'ורג' במבט התרסתי "אתה לפחות יכול להתנהג כאילו אכפת לך!?"
"איך את מצפה מימני לעשות את זה צפצפנית שלי אם הידיים שלי קבולות באזיקים מאחורי גבי!?" היא סינן בכעס מה. זה היה נכון, מר אפארוך כבל אותו לפני שהאורחים הגיעו כדי שלא ינסה לברוח.
* * * *
באותו זמן, במטבח של אולם האירועים עמד לו בחור נמוך קומה מול עוגת שכבות ענקית בגובה של מטר שמונים ורוחב של שני מטרים. היא הייתה מצופה בציפוי לבן ומתוק ולידה עמדו גם שני בחורים אחרים לבושים מכף רגל ועד צוואר בשחור ומתחת לעפעפיים התחתונים שלהם נצבע פס שחור של איפור.
"זה היה הרעיון הגאוני שלך?" אמר ג'ון ועיקם את אפו "להיכנס לתוך העוגה ולפרוץ החוצה ולהציל את ג'ורג'?? אתה יודע כמה מאבטחים יש שמה?"
"זה לפחות משהו! יש לך רעיון אחר איך להגיע הכי קרוב לחתן ולכלה?" אמר לו ריצ'רד שלבש כובע טבחים על ראשו וסינר למותניו.
"אני עדיין בשוק מזה שהצלחת להכין מתכון שונה מטוסט צרפתי! ולא סתם עוד מתכון- עוגת קומות ענקית!" התפעל פול "מה הסוד שלך!?"
"ובכן, זה היה קל! טחנתי במטחנת בשר עשרות של טוסטים צרפתיים ועציבתי מהם צורה של עוגת קומות וציפיתי בדבש ואבקת סוכר! וכן, כן! אני יודע שאני גאון…" טיפח ריצ'רד את עצמו.
החיוך של פול נעלם. הוא הביט על ג'ון..
"פעם טבח כושל, תמיד טבח כושל.." אמר לו ג'ון ופול הרים כתפיים בחיוך קל כתגובה.
"קדימה! תיכנסו פנימה! אין עוד הרבה זמן עד הקטע עם הטבעת!" האיץ בהם ריצ'רד.
פול וג'ון נכנסו לתוך העוגה ורק מהכתפיים שלהם ומעלה הציץ החוצה.
"קחו את זה! גנבתי את זה זה ממר אפארוך! אתם תצתרכו את זה!" לחש להם ריצ'רד ונתן להם מפתח קטן.
מבחוץ היה אפשר לשמוע קולות של מוזיקת חתונות קלאסית. ג'ון ופול צללו לתחתית העוגה וסגרו מעליהם את המכסה של גג העוגה.
ריצ'רד דחף את העגלה שהעוגה הייתה מונחת עליה מחוץ למטבח וקרא בקול לכל האנשים מסביב שיפנו דרך כי העוגה המלכותית עוברת! ככה הוא יצר לעצמו מסלול בין כל האנשים ו"החנה" את העוגה מאחורי הכומר והחתן והכלה.
* * * *
"אוחח…ג'ון! תזיז את הנעל שלך מהפרצוף שלי!" גנח פול וניסה למצוא לעצמו פוזה נוחה יותר בתוך המרחב הצר שניתן לו ולג'ון.
"אבל קודם תוציא את המרפק שלך מהעין שלי! ותפסיק לזוז! אתה עושה יותר מידי רעש! בסוף לא נוכל לדעת מתי מגיע הקטע עם ה…"
"ועכשיו לטבעת!" הם שמעו את הקול של הכומר הרוגז ההוא מהכנסיה קורא בקול ונעצרו בבת אחת.
* * * *
מר אפארוך חיטט בכיס חליפתו ונראה קצת מופתע וקצת חסר סבלנות לגלות כי מה שחיפש נעלם.
הוא עבר לשאר כיסי חליפתו שלפתע פתאום, מתוך העוגה שהייתה מאחוריהם פרצו שני נינג'ות והעיפו מתנופת הקפיצה שלהם גושי טוסט צרפתי עם דבש ואבקת סוכר לכל עבר, כולל השורה הראשונה של הקהל.
הם נעמדו על הבמה, בין החתן והכלה והביטו ישר קדימה כשהם זזים כמו לוחמי קונג פו ומשמיעים קולות כמו "הירושימהההה!! ההוו! יאהה!!! צ'קה! פקה! וואקה! לאקה! הא! יא!" וכאלו ואחרים.. עד שהם הפסיקו בפוזת קרב ורק צרצרים נשמעו ברקע. זה היה מביך…
קהל של יותר ממאות אנשים נעץ בהם עיניים.
"אהה…ג'ון..מה אנחנו עושים עכשיו?" סינן פול מזווית פיו, לא זז כמו פסל.
"אני לא יודע! ריצ'רד לא אמר!" הוא סינן לו חזרה והיו כמה שניות של שקט מעיק. אהה..וכמובן צרצרים.
ג'ון ופול עמדו אובדי עצות מול כולם ואז פול צעק "סיגנון חופשי!!" והוא וג'ון התחילו לרקוד דיסקו וברייקדאנס על במת החתן והכלה וסיימו בתנוחה "קולית".
למר אפארוך זה הספיק "תיפסו את שני הפושעים המטורפים האלו!!!" הוא צעק והצביע עליהם.
מיד עשרות של מאבטחים כיוונו אליהם אקדחים. פול וג'ון, כתגובה אינסטינקטית ראשונה, נצמדו בחיבוק מפוחד זה לזה ואמרו אחר לשני בקול חצי בוכה "תציל את עצמך ג'ון! תציל את עצמך!!"
"אני לא אתן לך להישאר פה לבד! תברח אתה! אני העסיק אותם!"
אבל אז ריצ'רד צעק להם מהקהל "אתם אמורים להציל את ג'ורג'!! זוכרים!?"
"אהה..וואלה..נכון" הם מיד התנתקו אחד מהשני ורצו לעבר ג'ורג'.
"מהר! תשחררו אותי מהאזיקים!" הוא הסתובב על גבו אליהם.
"איך אפשר!? אין לנו…."
"מפתח!!!" קראו ג'ון ופול בבת אחת וג'ון הוציא מכיס הבגד שלו את המפתח שריצ'רד נתן להם ושיחרר את ג'ורג' לחופשי.
"קדימה! לברוח!" קרא ריצ'רד והצטרף אל השלושה הבורחים.
ג'ורג' פרע את התסרוקת המגעילה שעשו לו באושר גדול ואז קרא לעבר חבריו "הי! חכו לי! עעעע.!@בח#%DX^&#@??.." מישהו תפס את הצווארון שלו וחנק לו את סוף המשפט.
אחר כך הפיל אותו על הרצפה ונשכב עליו כדי ללכוד אותו.
"הו לא! לא את!!!" קרא ג'ורג' כשראה את סיידי ששכבה עליו וכבלה אותו לרצפה עם השמלה הענקית שלה.
"אתה לא הולך לשום מקום עד שתגיד "אני מסכים" היא סיננה חצי ברוגז וחצי בחוסר סבלנות תשוקתי.
ג'ון, פול וריצ'רד נעצרו כמה מטרים רחוקים מהם וג'ון עיקם את אצבעותיו כאילו היו טפרים של ציפור והכריז בכעס "תקוף את הנערה!!!!"
"לא! חכה! תביא את הגיטרה שלך! יש לי רעיון!" עצר אותו פול והם רצו לעבר השניים על הרצפה.
פול פתח את הרעיון של והתחיל לשיר:
"Close your eyes, and I kiss you"
סיידי שמעה את מילות השיר ועצמה את עיניה ושירבבה את שפתיה לעבר ג'ורג' בזמן שהוא הוברח בשקט מתחתיה ורץ יחד עם שאר חבריו וסימן לה בתנועת הצדעה של שתי אצבעות "שלום ולא להתראות!" יחד כשחבריו ממשיכים לשיר:
"Tommoro I miss you, Remember we mooving away from you!"

סוף!
קרדיט לשיר- All my loving לביטלס

* ראו בסיפור "סיפורי חיפושיות- כדור הגומי האדום של ריצרד."