סיפורי חיפושיות- הדיכאון של ג'ון…

אקורד אחרון נשמע. מאחורי מסכת הזכוכית והדלפק מרוצף הכפתורים השונים קם האיש עם האוזניות ושאל את ארבעת הבחורים:" מה קורה איתכם בנים!? ההקלטה הזאת הייתה איומה! אנחנו נצטרך לעשות את זה שוב!"
בחדר ההקלטות עמדו להם אותם הבחורים הסירו את האוזניות שלהם ושאלו בינם לבין עצמם מאיפה
ההקלטה הנוראית הזאת הגיעה. בדרך כלל הם מקליטים שיר מהר וטוב אבל הפעם משהו שיבש להם את כל רצף ההקלטות.
פול הביט בג'ורג' והרים כתפיים בחוסר הבנה. ריצ'רד הביט בג'ון ואז טפח עם אצבעו על הכתף של ג'ורג'. כולם הביטו בג'ון שישב מרוחק בקצה החדר והחזיק את הגיטרה שלו כאילו היא הדבר היחידי בעולם שיכול לנחם אותו..
הם קרבו אליו, ריצ'רד שאל בקול שקט:" ג'ון, הכל טוב איתך?"
"לא.." ענה ג'ון מהר מכפי שהם ציפו "אני מרגיש נורא בימים האחרונים… אני לא יודע מה קורה לי!"
"אני חושב שאתה בדיכאון זמני" הציע ג'ורג' וגירד את סנטרו.
"אאהה!…אל תדאג ג'ון!" מיהר פול להגיד והניח יד על כתף חברו " אני מכיר יופי של פסיכולוג שיכול לעזור לך!"
* * * *
"אתה לא עוזר לי.." אמר ג'ון בהתמרמרות כשהוא שכב על הספה בסלון שלו והביט בפול עם שפם מזויף מודבק ברשלנות שישב לצידו על שרפרף ברים.
"ששש! עדיין לא סיימתי!" הוא אמר לו ושרבט קשקוש חסר פשר על פנקס שהוא החזיק.
"מממהממ..מממהמם..זה מה שחשבתי! חוסר תיאבון! עייפות! ורגזנות! אתה, ידידי, בדיכאון!"
"בחייך פול" ריצ'רד נכנס לסלון והקים את ג'ון מהספה "אם אתה באמת רוצה למצוא שיטה שתעזור לו, מה שאתה צריך זה אותי!" הוא גרר את ג'ון אחריו והותיר את פול בסלון עם מבט זועף ושפם שהתחיל להתקלף לאיטו..
* * * *
"אמבט עם קצף בועות! זה מה שתמיד מעורר את המצב רוח!" צהל ריצ'רד ושפך חצי בקבוק של סבון לתוך האמבטיה. ג'ון ישב בתוך הר הבועות ונאנח.
"נו בחייך ג'ון! אין שום דבר יותר משמח בעולם מאשר אמבטיה עם קצף!" ניסה ריצ'רד לעודד אותו.
"תודה על הניסיון ריצ'רד, אבל אני חושב שאני אלך עכשיו.." ג'ון לקח את המגבת הקרובה ויצא מהחדר עם פרצוף תשעה באב..
הוא פנה ללכת לחדור והתלבש. בעודו מסתרק יד הונחה על הכתף שלו והוא הבחין בג'ורג' שעמד מאחוריו ואמר ברוגע "קח את המעיל שלך, אנחנו יוצאים לסיבוב…"
* * * *
שני הבחורים הלכו כנגד משב הרוח כשעלים יבשים ופיסות נייר מתעופפות בפרעות וחולפות על פניהם.
כל החנויות היו סגורות והייתה אווירה שהם היו כמו בני האדם היחידים בעולם באותם רגעים..
"אתה יודע ג'ון…הליכה כמו זאת תמיד עוזרת לי לפתוח את הראש ולתת לי השראה! חוץ מזה, שפסיכולוג אחד אמר שכשהעולם נראה ריק, עצוב ואפור, זה מה שגורם לאדם שנראה כמוהו להשתנות להפך! אתה מבין?"
"כן ג'ורג'..הבנתי את כוונתך, אבל תקשיב לי רגע, חזור הביתה ותגיד לאחרים שאני אחזור הביתה בזמן לארוחת ערב..אני רוצה להיות קצת לבדי.."
"טוב..אם זאת בקשתך.." אמר ג'ורג' ופנה לשוב לביתו.
* * * *
קבלת הפנים שג'ורג' קיבל ברגע שהוא נכנס הביתה הייתה "איפה ג'ון!?!?"
"אתם יכולים להירגע!" הסביר להם ג'ורג' "הוא אמר שהוא יחזור בזמן לארוחת ערב.."
"מה!? נתת לו לשוטט לבדו ברחוב!?" נבהל פול.
"מה יש?? הוא שפוי בסך הכל! הוא יודע מה הוא עושה.."
"נו טוב…אבל אם הוא לא חוזר חמש דקות אחרי שהאוכל יהיה על השולחן נצא לחפש אותו!"

—כעבור עשר דקות של אוכל פושר על השולחן…—
"ארררר…איפה הזומבי הזה?! לעזאזל! אני רעב!" פול התהלך ברחבי החדר ממורמר.
"א..א..א..אני לא יודע! הוא אמור היה להיות כאן!!" ניסה ג'ורג' להצדיק את עצמו למרות שהרגיש קצת אשם..
"טוב! זה מספיק! בואו נלך למצוא אותו!" קרא ריצ'רד ולבש את המעיל שלו.
* * * *
במשך החצי שעה הבאה פול, ג'ורג' וריצ'רד מצאו את עצמם משוטטים ברחבי ליברפול וצועקים לשמו של חברם האובד.
"איפה הוא יכול להיות?! אני מקווה שהוא בסדר בסך הכל!" דאג ג'ורג' וצמצם את עיניו והביט באופק לראות אנשים שמזכירים את דמותו של ג'ון.
"למה אני?! למה דווקא לי קורים הדברים האלו.." התמרמר פול והלך לשאול איש אחד.
"ג'ון?" ריצ'רד דחף את ראשו לתוך פח אשפה ואז הוציא אותו וסגר את המכסה "הוא לא נמצא בשומקום!!!" הוא יילל.
"רגע! עוד לא חיפשו בנמל! בואו נלך!" פתאום ג'ורג' נזכר והם רצו לנמל הקרוב והביטו סביבם עד שלפתע ריצ'רד הבחין בדמות שעומדת על המזח עם המכנסיים מקופלים לברכיים וגב כפוף.
הוא התקרב לקצה המזח יותר ויותר.
"הההההה!!! חבר'ה!! הינה הוא!!! לא!! מה הוא עושה!?!?" נזעק ריצ'רד ופול וג'ורג' הביטו יחד איתו על חברם שהתקרב יותר ויותר למים העמוקים וכשהגיע לקצה המזח התכופף..
"ל ל ל ל א א א א א א ! ! ! ! ! ! ! ! ! !" קראו השלושה ורצו לעברו וברגע דרמטי שכזה, כדחף ראשוני להצלת חברם, הם זינקו לעברו אבל יותר מידי גבוה ולפני שהם יכלו להתחרט- ספלאש! ! ! !
הם מצאו את עצמם מפרפרים ונאבקים במים קפואים ומתיזים שפריצים לכל עבר..
ג'ון קם בבת אחת על רגליו והביט מוכה תימהון בחבריו.
הם עצרו את ההשתוללויות שלהם והביטו בג'ון, רטובים עד שד עצמותיהם.
ג'ון החזיר להם מבט ואז ללא התראות נוספות הוא פרץ בצחוק מתגלגל ומשחרר למראה שלושת חבריו הרטובים והמדובללים.
הוא נפל על גבו והתגלגל על המזח מרוב צחוק וריצ'רד הביט בשני חבריו בחיוך ואמר:" אני חושב שעבודתנו כאן הסתיימה.."