סיפורי חיפושיות- אוזני החמור של פול

"הסיבה היחידה שבגללה אני הולך לכנסי מחזור בתיכון עשר שנים אחרי שגמרתי בית ספר היא כדי לראות איך החברים הישנים שלי השתנו!" אמר פול לעצמו בעודו הולך לכיוון בניין גדול ורשמי עם שלט שכתוב עליו באותיות מברזל "תיכון ע"ש הקדוש מיכאל עופבגריל". בחצר הבניין הסתובבו מאות של אנשים שדיברו, צחקו, והעלו זיכרונות.
פול טייל בין האנשים אבל לא מצא אף אחד שהוא זוכר או מכיר. לבסוף הוא נכנע ונכנס לתוך בית הספר הישן שלו. כל כמה שניות הוא הצביע על כל מיני דברים והתפעל עד כמה שהם נשארו כמו שהם כשהוא היה בן שבע עשרה או השתנו לחלוטין מאז שהוא זוכר את עצמו בן שבע עשרה.
לבסוף, גולת הכותרת, קיר לבן וגדול שתמונות רחבות ממוסגרות במסגרת מזכוכית תלויות עליו. פול מצא את עצמו עומד מול תצלומי התלמידים ביום האחרון ללימודים עם פה פעור ועם האצבע עוברת על שורות האנשים ופורץ בצחוק כשהוא רואה אנשים שלמדו איתו בכיתה עם חצ'קונים או שיער מסורק בצורה מביכה.
כשהוא הגיע לתמונה שלו הוא הבחין שבשתי התמונות שכנות לו מצולמים חברים שלו מהילדות שהוא לא בקשר איתם כבר שנים! הם היו עם בלורית ומעילי עור שחורים.
"בחיי! ג'ו ודארק! הם היו כל כך "טדי בויז" פושטקים בתקופה הזאת! קשה לי להאמין שהייתי חבר שלהם! מעניין אם הם השתנו מאז…"
" ! ! !BOO" לפתע מישהו צעק מאחוריו וגרם לו לצעוק בבהלה וליפול לרצפה, ולפני שפול יכל להגיב או לראות מי הבהיל אותו, שני בחורים בגילו עם ג'ינס קרוע, מעילי עור ובלורית שחורה עם סיגריה בפה צחקו צחוק גדול, שובבי ומלגלג.
פול מיד זיהה מי השניים ותחושה של התרגשות מילאה אותו לפני התחושה של הכעס.
הוא קם ופרש את ידיו "ג'ו ודארק! אני לא מאמין!" הוא הביט בהם שנית והחיוך שלו התעמעם לחיוך קצת מאולץ "לא השתנתם בכלל…" הוא מלמל.
"פול?! לא יאומן!! ותראה אותך! אתה השתנה לאללה! תסרוקת פטרייה? פוני? חליפה? איפה מעילי העור השחורים? איפה הבלורית!? תגיד, אם מי אתה מסתובב היום?" שאל אותו אחד מהם שכרך גם סביב צווארו בנדנה אדומה שעיטרה את פרצופו שהיה חד וקצת מרושע באופן עוד יותר מרושע. לידו עמד בחור שהיה לבוש דומה לו אבל עם פרצוף עגלגל יותר והוא לא הפסיק לחייך חיוך אידיוטי כל הזמן.
"אמממ…סתם חברים.." מילמל פול ודארק, האחד עם הבנדנה האדומה, טפח על הגב שלו טיפה חזק מידי.
"טוב לא נורא. היי…ג'ו," רעיון זדוני עלה בראשו של דארק "בוא נבדוק אם ההתנהגות של מר מסודר השתנתה גם!" הוא קרץ לחברו וג'ו צחקק באוויליות.
אהה…מה..מ.מ..ממ..מה אתם מתכוונים לעשות?" פול קצת נלחץ כששני חברי הילדות שלו גררו אותו לאורך המסדרון וחסמו את דרכו משני הצדדים כמו שוטרים שמחזיקים אסיר בדרכו לתא שלו.
"אין לך מה לדאוג! רואה את הבחורה ההיא שם?" דארק עצר מאחורי ארונית והצביע על בחורה אחת שלבשה בגדים שדמו במקצת לבגדים של מגדת עתידות בשילוב של היפית. ברור היה שהיא לא בחורה רגילה. היא החזיקה ספר עב כרס בידיה וקראה בו בעיון רב. היא הסתובבה עם גופה לעברם, פרצופה של אותה האחת נחשף, היא הייתה יפה מאוד!
"רואה אותה? קוראים לה ליל' והיא הגיעה לבית הספר שלנו ממש כמה ימים לפני סיום הלימודים אז לא כולם הספיקו להכיר אותה, אומרים עליה שהיא חצי מכשפה חצי פיה! או סתם אחת עם כוחות קסומים ומסתוריים.."
"אז מה אתה רוצה שאני העשה?" פול שאל, קצת חסר סבלנות.
"אני רוצה שתתחיל איתה! פשוט מאוד!" אמר לו דארק ואז מיד הוסיף "אבל בדרך שלנו" הוא קרץ שוב לחברו שהסתיר צחוק מאחורי כף ידו. "קדימה!" הוא קרא ודחף את פול דחיפה גסה לעבר הבחורה שעדיין קראה בספר.
"בדרך שלכם? אבל הדרך שלכם נוראיתתת…אמממ..מ.מ." הוא הסתובב עם גופו לעבר הבחורה והשתתק מיד כשגילה שהיא כבר פנתה עליו ופניו כמעט התנגשו בפניה.
"שלום לך, אפשר לעזור?" שאלה אותה הבחורה.
"אההההה….כן, כן..אהה.. היי! אני פול!" אמר פול ולחץ איתה ידיים.
"אהה…השמלה שלך יפה מאוד!" הוא הוסיף.
דארק וג'ו מאחורי הארונית חיכו את את פול ואמרו בקול גבוה ומלגלג "השמלה שלך יפה מאוד!" הם פרצו בצחוק וניסו להבליע אותו כמה שיותר כדי שהם לא ישמעו. אבל פול שמע וקצת התרגז. "איזה רכרוכי" הוסיף דארק.
פול נשף אוויר בכעס עצור.
"תודה על המחמאה, אני אוהבת את השמלה!"
"ברצון! תגידי, השמלה הזאת מצויה גם במידות נשים?" עקץ פול.
"מה?!" נעלבה ליל' וג'ו ודארק פרצו בצחוק סוער. פול הסתובב אליהם וחייך חצי חיוך. דארק סימן לו עם האגודל שזה היה מצויין. פול הרגיש מלא ביטחון עצמי והביט על ליל' במבט זדוני ומשועשע.
ליל' קיבצה את אגרופיה. היא התקרב אל פול וסיננה לעברו "כדאי לך מאוד להתנצל, בחור צעיר, או שאתה מאוד תתחרט על זה"
"מצטער, אבל אין לי כוונות התנצלות בסדר היום, חייב ללכת! להית'!" הוא הסתובב מחוייך לכיוון שני ידידו שטפחו על שכמו ועודדו אותו ואמרו לו שזה היה מצויין!
אחרי שהם התרחקו לאורך המסדרון, ליל' נעמדה במקומה ולחשה לעצמה "אם אתה הולך לחזור להתנצל, אתה יודע איפה למצוא אותי..פול. מקרטני."
* * * *
למחרת בבוקר, השעון המעורר צלצל בעוז וחטף כתגובה מכה רצינית מהיד של פול. הוא קם והסיר מעליו את השמיכה ופיהק.
בעודו הולך לכיוון חדר האמבטיה, הוא שמע איך הציפורים מצייצות בחוץ, איך השמש זורחת בחיוך מאיר, את צחוקם של הילדים ששיחקו בגן השעשועים הקרוב ואת זרם המים שהרטיבו את פניו כשהוא שטף פנים. הוא נטל את המגבת הקרובה וניגב בה את פניו. הוא ישר את ראשו לעבר המראה והסיר את המגבת.
מולו השתקף בחור עם שיער מסורק לפנים, אף, פה, עיניים ושתי זוגות אוזניים שעירות וארוכות.
הוא הביט על עצמו בשנית ואישוניו התכווצו.
* * * *
ג'ורג' חלף ליד הדלת של חדר האמבטיה ושמע את פול צורח מבפנים "אאאהההה!!! יש לי אוזניים!!!!"
הוא הרים גבה וקרא לפול מבעד לדלת "זה בסדר פול! לכולנו יש אוזניים!" הוא גיחך.
"לא! לא! לא! זה לא ייתכן!! מאיפה הן הגיעו?!!?" פול הצמיד את פרצופו למראה וניסה לשכנע את עצמו שזה לא אמיתי.
"אההה…פול? אני יכול להיכנס?" הוא שמע את ג'ורג' שואל מבחוץ בקול טיפה מודאג.
"לא!!! רגע! אהה…אני מתלבש!" פול זינק לעבר סל הכביסה וחפר בו עד שמצא כובע גרב עם פונפון בקצה. הוא חבש אותו על ראשו ומשך אותו מטה עד שכיסה את עיניו.
הוא החזיק את שני החוטים שנסרגו בצדדיו של הכובע ויצא מהחדר וחלף על פני ג'ורג' כאילו לא קרה כלום.
* * * *
ג'ון, ריצ'רד וג'ורג' ישבו בסלון והביטו על פול במבט קצת מודאג. "אההה…פול? הכל בסדר?" שאל אותו ג'ון.
פול הרים את ראשו אליהם למרות שלא ראה כלום ואמר להם בעודו מוזג תה לתוך ספל וממלא במקום את השולחן בשלולית:" כן, הכל בסדר, למה?" הוא קירב את הספל לפיו והופתע לגלות שהוא ריק.
ג'ון קם בשקט ועבר מאחורי הכורסא בה ישב פול. הוא קרץ לג'ורג', ג'ורג' קרץ לו חזרה. ג'ון שרק והלך כאילו כרגיל ואז בתנועה מהירה הוא חטף את הכובע גרב מראשו של פול!
לשניה, השתררה דממה ואז כולם פרצו בצרחות והשתוללו ברחבי החדר! ריצ'רד נפל מהכיסא שלו וג'ון תפס את המטאטא הקרוב וכיוון אותו בתנוחה מאיימת לפניו המפוחדות של פול.
"מי אתה ומה עשית לפול חתיכת חיה מפלצתית?!!?!?" הוא צעק עליו ופול התחנן וקרא:" לא! ג'ון! זה אני!! פול!!!"
"אההה!! הוא גם מדבר!" התחלחל ג'ורג'.
ג'ון כבר הרים את המטאטא באוויר ועמד לחבוט בפול שהיה לכאורה מפלצת אלא בממש ברגע האחרון ריצ'רד תפס את המטאטא ומשך אותו מידיו של ג'ון והשתיק את כולם:" די כבר! מספיק עם זה!! אתם לא רואים שזה פול!? החבר שלנו!?"
פול התכווץ מאחורי הגב של ריצ'רד והציץ על ג'ורג' וג'ון בחשש.
"באמת?! אז איך אתה מסביר את האוזניים שלו!?" חקר ג'ון ושילב את ידיו.
"אולי הוא אכל משהו מקולקל אתמול בערב" הציע ריצ'רד לגמרי בהחלטיות.
"לא, לא. אני אכלתי בדיוק את מה שאתם אכלתם" פול הזדקף.
"אז אולי הרגזת איזה מכשף?" הציע ג'ורג', מעט משועשע.
"טוב אממ…אולי אפשר להגיד שהרגזתי איזו אחת שאומרים עליה שהיא חצי מכשפה וחצי פיה.." אמר פול חצי ממלמל וחצי משחק עם אצבעותיו.
ריצ'רד התנפל עליו "אתה הרגזת את ליל' סקאיוואקר!?" הוא תפס את חולצתו.
"אתה מכיר אותה!?" הופתע פול.
"מאיפה אתה חושב האף שלי הגיע!? זה לא מלידה! אבל אני למזלי התנצלתי מספיק מוקדם והוא נעצר איפה שהוא עכשיו!"
הוא לחש לו "תבין, הוא יכל להיות יותר גדול ממה שהוא עכשיו!"
"רק רגע? אתה פגעת ברגשות של בת!? בנות שונאות כשפוגעים ברגשות שלהן!" אמר ג'ורג' ברוב חשיבות.
"היי!" פול תקרב אל ג'ורג' ונופף לעברו אצבע "אני לא פגעתי ברגשותיה!"
ג'ון וריצ'רד עמדו מאחוריו ולפתע הפרצוף שלהם השתנה למבוהל.
"אהה…פול…כדאי ש…תסתובב" אמר לו ריצ'רד בגמגום קל ופול המרוגז סובב את ראשו והביט מעבר לכתף שלו והשתנק בבהלה OםO.
מבעד למכנסיו בצבץ לו זנב אפור וארוך עם ציצית שיערות שחורות בקצה.
זה כבר היה יותר מידי, הוא צנח על בירכיו ויילל:" אני הופך להיות חמווווורר!!!!!!"
ג'ורג' הביט בג'ון ואמר לו:" נראה שהוא הופך יותר להיות פינוקיו"
"די די..אל תדאג, אנחנו נלך עכשיו להתנצל בפני ליל'.." ריצ'רד ניחם את חברו השעיר.
פול עצר את היללות וקם ואמר בהחלטיות:" אני לא הולך להתנצל בפניה! היא זאת שצריכה להתנצל בפני!" הוא הלך נרגן לחדרו והסתגר שם.
ריצ'רד נשך את שפתיו "אני רק מקווה שהמצב לא יחמיר…"
* * * *
ג'ון נחר במיטתו בשעה שבע בבוקר. הוא נהנה מהחופש שהיה לו מכיוון שהיה זה יום שבת והוא נתן לעצמו לישון עוד קצת. אלא שמשהו הפריע את שנתו הערבה. משהו חם ומחוספס נמרח על האף שלו.
ג'ון לא טרח לפקוח את עיניו ורק מלמל חצי ישן כשהוא מטלטל מעל פניו את ידו כאילו מנסה להעיף זבוב טורדני מעליו "אאא…די ג'ורג', תפסיק ללקק אותי.. ממ…" הוא פקח את עיניו בעצלתיים וראה במטושטש דמות עם אוזניים ארוכות, חוטם עבה ותסרוקת פטרייה.
ולא, זאת לא הייתה אחת מהזיות הסמים שלו. אבל למרות שהוא לא ידע מה או מי זה כדחף ראשון הוא צרח והבהיל את היצור שעמד עליו ויצר מצב של סימפוניית צרחות מבוהלות ושמיכה וכריות שעפו לכל עבר כשהיצור ניסה לרדת מהמיטה עם רגליו המגושמות ולבסוף נפל בהמיטה ברעש גדול ומיהר לברוח. גם ג'ון נפל מהמיטה כמה שניות אחריו וברח כשהוא צורח לכל עבר "אאהה!! ג'ורג'! ריצ'רד! ג'ורג'! מישהו!!"
ג'ורג' יצא מהחדר שלו עם פיג'מה ו בבאאףף!!! ג'ון התנגש בו והשניים שכבו על הרצפה כשג'ון ממלמל בפחד "ג'..ג'….ג'..ג'ורג'! י….י.יש לי דוב בח..ח..חדר!! תהרוג אותו ג'ורג'!!!"
ג'ורג' קם וניער אבק מהכותונת שלו ואמר "בסדר! בסדר! למה אני צריך לעשות הכל בבית הזה!"
שניהם הלכו על קצות האצבעות ופתחו את הדלת והציצו לתוך החדר של ג'ון שלפתע נעירה רמה מאחוריהם הבהילה אותם והקפיצה אותם. הם נצמדו לקיר וג'ון קרא "זה הוא! תהרוג אותו ג'ורג'!"
לפניהם עמד חמור לא ממש גדול עם תסרוקת פוני שהחזיק בפיו גיטרת בס ונראה עצוב.
"רק רגע, זה חמור! איך הוא הגיע לכאן!?" ג'ורג' התנתק מהקיר והתקרב לחמור.
הוא הביט בחמור ובעיניו הנוגות ולפתע הוא עלה על משהו "ג'ון, אני לא חושב שזה חמור"
"למה אתה מתכוון?" שאל ג'ון.
ג'ורג' הביט בפניו של החמור ובלע את רוקו ואמר בהיסוס…..
"פול?"
"הו פול!!! תראה מה קרה לך!?" ג'ון וג'ורג' חיבקו לו את הצוואר בניחום ובדאגה.
לפתע צל של מישהו כיסה אותם והם הרימו את ראשם וראו את ריצ'רד עומד לבוש מעליהם ואומר חד וחלק:" וזאת בדיוק הסיבה שאנחנו הולכים עכשיו לבית הספר להתנצל לפני המכשפה"
* * * *
ג'ון, ג'ורג' וריצ'רד הלכו בשיירה אחד אחרי השני כשפול צועד אחרון וחבל קשור לצווארו.
כל התלמידים שעמדו מסביב קראו קריאות נרגשות ונדהמות שפול לא יכל להתעלם מהם..
"מה?! חמור בבית ספר? מה הוא עושה כאן!?"
"זה לא מקומו! תעיפו אותו מכאן!!"
"איחח! הוא מסריח! תחזירו אותו לחווה!"
פול נהיה מדוכא יותר ויותר ופניו כבר ממש צנחו לרצפה.. הוא לא רצה להיות חמור…
לפתע נעמד מול השיירה בחור אחד שהכיר את ג'ון וקרא בקול "היי! ג'וני! מזמן לא נפגשנו! אמרת שהקמת להקה, לא? למה אתם שלושה? איפה בוֹל?"
"פול" תיקן אותו ג'ון.
"כן, מה שת'גיד.. אז איפה הוא? אהה! אני מבין! החלטת להוציא אותו מהלהקה! אמרתי לך מההתחלה שהוא חסר שימוש!"
פול שמע את זה ופניו האדימו מכעס. הוא פרץ בין ג'ון לריצ'רד וממש לפני שהוא עמד להתנפל על הבחור ההוא שלושת האחרים תפסו את החבל ומשכו את פול כנגדו.
"אהה…מצטער על זה, אהה…אנחנו צריכים ללכת עכשיו.." התנצל ג'ון בשם חברו ההולך על ארבע והם הסתלקו משם כשהם שומעים את הבחור אומר אחריהם "איזה מטורף החמור הזה…"
פול נשף אוויר כמו שור זועם. ג'ון כעס "שלא תעשה דברים כאלו יותר, אתה מבין אותי!?"
הם המשיכו ללכת עד שנתקלו בדמות לא מוכרת שכיסתה את חצי גופה העליון בעיתון. הדמות קיפלה את העיתון לשניים ואותה האישה המסתורית, ליל', התגלתה. היא לבשה בד הודי אדום ועגילי זהב גדולים כחישוק ומכנסי משי לבנים ורחבים עם ציורי פרחים.
"אפשר לעזור?" היא שאלה את הארבעה וג'ון כחכח בגרונו, הרים גבה בגבריות ונשען על הקיר בפוזה "קולית"
"לי? בטח!" הוא אמר והקפיץ את גבותיו עם חיוך. פול הביט בו ברוגז ומשך את קצה החולצה שלו.
"אוו…אהה…גברתי, נודע לי כאן שהפכת את ידידנו לחמור, ואני מתנצל בשמו על עוגמת הנפש שהוא עשה לך ושבבקשה תחזירי אותו להיות אותו הבחור שהוא היה קודם.. את יודעת, מכוער כזה עם גבות מוזרות"
פול פלט נחירה ונגח בג'ון.
"אאוו!" הוא מעד קדימה.
"טוב, תשמעו בחורים, אני בהחלט מבינה את הכוונה שלכם ואת רצונכם הטוב אבל לצערי אני לא יכולה לעזור בשלב זה.."
"מה?!" הם קראו בבת אחת- ג'ון וריצ'רד. פול היה חמור, ולכן לא יכל לדבר וג'ורג' הביט בליל' והלחיים שלו הסמיקו ולבבות יצאו מתוך הראש שלו כמו בועות.
"למה את מתכוונת!?!" נחרד ריצ'רד.
"אתם מבינים, אם החמור המסורק הזה שלכם היה טורח להגיע לפני שצורתו הייתה משתנה לחמור לחלוטין! אז הייתי יכולה להחזיר אותו למצבו הקודם! אבל עכשיו הכישוף כבר טבוע בו עמוק ואי אפשר להחזיר אותו להיות בן אדם כפי שהיה. אבל אל תדאגו! אני מכירה יופי של ווטרינר שיכול לסרס לכם אותו!"
ג'ון פער את פיו והחוויר.
ריצ'רד הזדעזע מהאפשרות של חמור שר ומנגן על גיטרה.
פול רעד רק מהמחשבה על סירוס ואישוניו התכווצו
וג'ורג' חייך חיוך גדול ולשונו בצבצה החוצה וסביב הראש שלו הייתה הילה של לבבות.♥
פול עצם את עיניו בחוזקה כדי לעצור את הדמעות שעלו בעיניו ואז הוא נשכב חסר אונים על הרצפה ונער ונער בקול רם כשדמעות יורדות במורד לחייו השעירות וכל המראה נראה כל כך מעורר רחמים שאפילו אתם לא הייתם יכולים להביט על החיה הסובלת הזאת…
ליל' הביטה על החמור ששכב מול רגליה ונער בעודו בוכה. הוא הפסיק לנעור לרגע והביט בעיניים גדולות ומבריקות מדמעות על ליל'.
היא לא התרשמה והביטה בו במבט לא משוכנע אבל לפתע היא הרימה את כתפיה ואמרה:" בסדר, בסדר, זה מספיק! הראת לי שאתה מתחרט באמת על מעשיך השגויים ואני מחליטה לסלוח לך הפעם. אבל זכור- אף פעם על תפגע ברגשות של בנות! בנות שונאות כשפוגעים ברגשותיהן!"
היא סיכמה והרימה את כף ידה ונקשה עם אצבעותיה פעם אחת ולפתע אור בהיר התפשט סביב גופו האפור והחייתי של הפול והוא התרומם לאט לאט מעל הרצפה עד שנעצר ושהה זמן מה מול כולם באוויר ואז, בבת אחת, אור מסנוור ומהיר כמו ברק מילא את המסדרון והחמור עם הפוני לא נראה עוד אלא בחור לבוש לבנים בלבד מרחף באוויר עם פרצוף מבולבל ומבוהל. הוא ירד מטה לאט והתיישב על הרצפה כשחבריו מקיפים אותו וקוראים:"פול!! חזרת!!"
"אתה בן אדם שוב!!!"
פול מיצמץ כמה פעמים והביט סביבו ואז בידיו ובזרועותיו וקפץ בבת אחת וקרא בחיוך מאושר "חזרתי להיות אני!!!!!"
וכדחף ראשון הוא כרע ברך מול ליל' ואמר לה:" הו! תודה לך! אני מבטיח שלעולם לא אתנהג כמו שהתנהגתי בעבר! אני אהיה איש טוב!"
"רק תזכור דבר אחד! לך רק בדרכך ואל תיגרר בדרכים של אחרים, במיוחד אם הן דרכים לא נכונות שיכולות לסבך אותך בצרות!" הוא נופפה מולו אצבע מזהירה עם חיוך קטן.
ג'ון, ריצ'רד ופול הלכו וליל' הביטה בהם וניענעה בראשה וגילגלה עיניים.
כשהיא סובבה את ראשה היא נתקלה בפנים של בחור שהביט בה עם חיוך מפגר ופנים מתמוגגות כשארבעה לבבות צפים לידו.
ליל' נקשה באצבעה והלבבות התפוצצו וג'ורג' הביט סביבו ואז רץ לכיוון חבריו וקרא "היי! חכו לי!"
* * * *
"אתם יודעים חברים, מה היה הדבר הכי קשה כשהייתי חמור?" אמר פול וחיבק את הכתפיים של חבריו באהדה.
"מה?" שאלו אותו כולם.
"לא הייתי יכול לנגן בגיטרה!"
כולם פרצו בצחוק וסיפורינו מסתיים כשרואים את הארבעה מאחורה צועדים לכיוון ביתם וזנב אפור עם ציצית שיער שחורה מבצבץ מאחוריו של פול ועיתון זרוק על הרצפה עם הכתבה הבאה:
"שני חמורים נמצאו משוטטים ברחובות אנגליה! אחד עם בנדנה אדומה סביב הצוואר לשניהם בלורית שחורה! כל המוצא אותם מתבקש לשלוח אותם מיד לגן החיות המחוזי!