זהו הסיפור שלי אני שומר ואני רוצה לספר על החלומות שלי זה התחיל לפני יומים חלמתי על ליטל תלמידה בת 17 ראיתי אותה לפתע בכיתה רציתי לראות אם מישהו נשאר […]
קרן רצה בין ערמות של גופות מושחתות. ריח מתכתי של דם נישא באוויר ממלא את נחיריה, הופך את כיבתה. שבבי פלסטיק ואברי אדם נמרחו על המדרכה של ימית 2000, נשטפים […]
שנים רבות של הסכם שלום מוצלח הסתיימו בנערה אחת. שכעת רוכנת מעל גופת הכיסא ממין נקבה בעוד חזה עולה ויורד. וכיסא פלסטיק אחר בידיה. באותו הרגע, כשעיני כולם היו מופנות […]
זה היה יום מושלם לבלות בימית 2000, השמיים הכחולים כוסו בקרני שמש צהובות ללא ענן יחיד שנראה באופק. לחות וריחות זיעה וכלור נישאו באוויר הדחוס בעוד ילדים וכיסאות פלסטיק צוהלים […]
כבר המון זמן אני אומרת להם, לשני האחים האלה, גם בטלפון אמרתי לגדול, אבא שלכם לא יחזור לגור בדירה הזו! תשכירו אותה! היא עומדת כאבן שאין לה הופכין מאז שהעובד […]
שמי דן ואני שוטר תנועה וזהו הסיפור הוא על איך זינתי חיילת צעירה בשם אלי זה היה שלשום בשעה 11 בצהריים אני כרגיל במשמרת אני רואה מרחוק רכב נהוג מהר […]
סיפור לא אמיתי מישהו דיבר איתי פעם על טוב. זה היה כל כך כיף לדבר עליו פעם. אני זוכרת שבאמת הרגשתי אותו, שהוא היה קרוב, האמת-עוד לא נעלם לו הטעם. […]
אנחנו כבר בעליה השישית. היו כבר חמש עליות לארץ, של עולים חלוצים. היום זאת העלייה השישית, כשכולם עולים במעלית ולא מתאמצים במדרגות. הוא נדהם כשהמעלית התחילה לנוע עוד לפני שהספיק […]
"איתמרי קום חמודי" הרמתי אותו בשני ידיים מושיביה אותו בשקט על כיסא הבטיחות הקטן, מלבישה לו סינר ומאכילה אותו רסק תפוחים בכפית, ליד מנורת השנדלייר הגדולה שבסלון. הוא הצביע שוב […]
ג'ון בן השבע עשרה הוא גאון מתמטי שהולך כל חייו לטיפולים פסיכולוגים כדי לנסות להתמודד עם השנאה הגדולה ביותר של חייו מספרים. כן אני יודעת שהמשפט הזה הוא חסר הגיון […]
אתם בדיכאון. כן כן אני יודעת שאתם מכירים את ההרגשה הזאת. השעה שתים עשרה וחצי בלילה. אתם משוטטים ברשת, התסכול והקדרות מנקרים בכם ומרוב עייפות אתם אפילו לא שמים לב […]
הכל התחיל לפני 5 שנים, התחלתי את המסע שלי במדבר סהרה במרוקו. התחלתי את המסע שלי במטרה אחת, ללכת ממרוקו למצרים דרך מדבר סהרה, התחלתי ללכת וללכת וללכת עד שהחשיך. […]
אני אתאר לכם יום טיפוסי בחיים שלי. החיים שלנו בדירה. אחר הצהרים. אחת לומדת טקסטים, ובעצם אומרת לעצמה משפט כמו " איזה חתיך המורה החדש שמלמד אותנו "אבסורד" אני חייבת […]
יום אחד הלכתי לעיר בשעות הצהריים וראיתי תרנגולת כחולה שאכלה פירה ירוק עם נצנצים. אני וחבריי והתערבנו – מי יצליח לתפוס את התרנגולת הכחולה? רדפתי אחריה במהירות, ביחד עם כולם. […]
אני לא יודע למה אבל היום נתתי לנעמה לקרוא את מה שאני כותב. "אתה מלא בהתלבטויות" היא אמרה וקרצה אליי כשהיא סיימה לקרוא. הלב שלי דפק, מזל שהיא קוראת מהר. […]
אני לא הולך להתעכב יותר מידי על העבר שלי כי זה לא חשוב. אבל אני הולך להגיד משפט אחד. הייתי מסוג הילדים שנותן מכות. נותן מכות, קצת כי הוא למד […]
אני יודע שהסיפור הוא אחד הסיפורים המוזרים שאי פעם קראתם. הוא מלא בפניות אלכם כאילו אתם ממש שותפים שלי לכתיבה. ותתכוננו שזה ימשיך להיות ככה, כי אתם עוזרים לי לספר […]
אני לא חייב להצהיר במה אני עובד כדיי שיחשבו שיש לי חיים מגניבים. מספיק שרואים אותי ואוטומטית בלי להתאמץ יותר מדיי, זה מה שרוב האנשים יחשבו עליי. ובגלל שאני מכיר […]
איך מתחשק לי לפעמים שיהיה לי קצת טיפקס. לא קרה לכם פעם שקרה לכם משהו נוראי? אבל ממש נוראי, כזה שאתה נכנס להתקף חרדה ורוצה להקיא, לכבות את האור ולהתכסות […]
עמדתי בצומת בין רחוב יפו לרחוב כי"ח בירושלים. הרחוב היה עשוי מנהר זורם. בכל מקום היה צמחיה ועצים. אפשר היה לשמוע את הציפורים שרות בלהקות. צפרדים עקרבים והרבה חיות קטנות […]
אני חולץ נעליים ונשאר יחף, יצא מהחדר. אני הולך על קצות האצבעות בשקט-בשקט, בלב אני יודע שאני עושה משהו לא בסדר. מסתכל על השעון שעל הקיר, השעה 12. אני נצמד […]
(מאור מדבר בטלפון עם אמא) מאור: אני שונא אותך אמא! אמא: אני לא רוצה לשמוע דיבורים כאלה! מאור: ביי אמא, ביי לא רוצה לדבר עכשיו! אמא: ואתה עוד רוצה שאני […]
בלי להתבלבל אני כורעת ברך ומביטה לה ישר בעיניים. את יד שמאל שלי אני מושיטה קדימה בערך בגובה הכתפיים, כשהכף יד פשוטה כמו מגש והאצבעות צמודות זו לזו. את יד […]
לפעמים אני מרגישה שהכול סביבי זז, ורק אני עומדת דומם. מרגישה כאילו העולם מסתובב, מסתחרר במהירות גבוהה. ואני הוא היצור היחיד שנשאר במקומו. מרגישה כאילו אני לא מספיקה כלום. אני […]
(כולם עומדים בשורה הדודה קצת בצד) הדודה: אז ילדים אני ממש מתרגשת שהגעתם כולכם למשחק הגיבוש המשפחתי שלנו! מוכנים (פאוזה, כולם מגלגלים עניים, בלי חשק) האחראית: כן ה"גבר": כן המפונקת: […]
"דניאלי מצטער שאיחרתי פשוט אתה יודע איך זה, נכנסתי עכשיו ללהקה מקצועית ממש והוסיפו לי עוד הרבה שעות שלא היו מתוכננות. סליחה סליחה, אימא. אוף מה אני רץ כמו אידיוט?!" […]
סיימתי לצלם והייתי כבר עייפה מרוב מחשבות. כל מה שרציתי היה להפסיק לחשוב, לנוח, ללכת הביתה. "אתם משוחררים" אמרתי בקול עייף. לפי המהירות שבה עומר רצה החוצה הבנתי שגם היא […]
"קאט! יש לי רעיון עכשיו תגידי שוב את הטקסט רק כשאת על הברכיים!" הייתי המומה "זה זה קצת לא… לא נעים לי" התחלתי לגמגם לא מבינה מה הוא רוצה ממני […]
בימים הבאים המחשבה על המתאמן החדש שלי. לא יצאה לי מהראש. ניסיתי לבדוק מה הוא מסתיר, מה הסוד שלו. הטקס הקטן שלנו חזר על עצמו יום יום במשך שבוע: אני […]
אז ישבתי לכתוב ספר, כדי להוציא את כל הרגשות החוצה. כרגיל, כמו כל יום. בניתי עלילה, שזרתי אותה דמויות, תרחישים, הערות, ומילים. ישבתי מול המחשב קרוב ליום שלם כדי לכתוב […]
