Broken clock of death (אני מתה משיעמום)

"אוקיי, עכשיו תורי" אמרה לאורה והדליקה את הפנס, אורו ריצד על פנייה ויצר אווירה מצמררת.
"מה..מ..מה מספ..ר..רי..רים..?" רעדה הקטנה שמבין הבנות, אנטוניה. והתכווצה בפחד.
"אויש, נו, ידוע שהצ'יזבאטים של לאורה הם גרועים, את לא צריכה לפחד" אמרה הנערה שישבה מימין לאנטוניה, אן.
"יש לי צ'יזבאט הרבה יותר מפחידים משלך ושל ריילי" אמרה לאורה בקול כועס.
"הצ'יזבאטים שלי הכי טובים פה!" השוויצה הבוגרת שמהן, ריילי.
"אוליי תתנו לילדה לספר?!" התפרצה הנערה שישבה לייד לאורה, קטרינה.
הבנות נאנחו.
"אוקיי. לפניי שנים רבות, מאתיים שנה אוליי, חיי רוצח.." אמרה לאורה. ונקטעה על ידיי אן.
"ככה מתחיל כל צ'יזבאט!" היא אמרה בתוקפניות, לאורה נאנחה.
"תתני לי לספר!" היא התפרצה בכעס.
דממה עברה שם.
לאורה המשיכה. "הוא נראה כמו כל בן אדם רגיל, רק מפחיד יותר. מי שהצליח לברוח ממנו, תיאר אותו כבעל שיער שחור, פוני שכיסה את עייניו, גבוהה, וחיוך ענק" אמרה לאורה ושתתה מכוס הפטל שהייתה ליידה.
"א..אמ..אמא..!" רעדה אנטוניה והתחבאה מאחוריי אן. "אני לא רוצה למות!"
"נו, ברצינות, תפסיקו לקטוע אותי!" כעסה לאורה והניחה את הפטל. "הוא אוהב להפחיד את הקורבנות שלו לפניי רציחתם. הקורבן הראשון שלו, הייתה ריניה (הערת הכותבת המשועממת-שילוב של השם המשפחה והשם של אנטוניה), נערה תמימה בת שתיים עשרה, שבסך הכל רצתה לטייל עם הכלב שלה. תחילה, הוא טיפס על העץ והזיז אותו, מה שיצר רעש מפחיד והפחיד את ריניה. ריניה הרגיעה את עצמה, והמשיכה לטייל עם הכלב שלה" אמרה לאורה בקול מעט מצמרר. אנטוניה הקטנה כמעט צרחה.
"אחר כך, לכל מקום שהיא הלכה הוא עקב אחרייה, גם שנכנסה לביתה הוא עקב אחרייה, וגם כשהלכה לישון. כשהתעוררה, היא שמה לב לפתק קטן לייד המיטה שלה" לאורה עצרה.
"זה לא כל כך מפחיד" אמרה ריילי בטון אדיש.
לאורה שלחה לעברה מבט זועם והמשיכה. "בפתק היה כתוב.." היא ניסתה ליצור אווירת מתח.
"רוצה לשחק?" היא אמרה וכיבתה את הפנס, והשאירה את כולם בחושך. אנטוניה צרחה בפחד.
"באו לרצוח אותי!!" היא אמרה בפאניקה ונפלה עם פנייה לרצפה, לאורה הדליקה את הפנס וצחקה.
"זהו, בערך" אמרה לאורה וקמה למטבח להכין לעצמה עוד כוס פטל.
לפתע, הן שמעו צרחה מקפיאת דם מכיוון המטבח. "תעזוב אותי! פסיכופט!!" הן זיהו את קולה של לאורה.
"אין..אפשרות..לעצור" אמר קול מצמרר. הבנות התקרבו בזהירות אל הדלת, ופתחו אותה.
"אימא!!" צרחה אנטוניה, היא חיפשה את אן ואת ריילי ואת קטרינה, ושמה לב שהן לא שם.
"פסססססט..אנטוניה, אני מציע לך ללכת אל חדר האמבטיה.." אמר הקול המצמרר.
"אמא של לאורה!! אבא של לאורה!!" צרחה אנטוניה ופתחה את חדר השינה של הוריה של לאורה, הם לא היו שם.
"נו, אנטוניה..למה שלא תנסי לפתוח את דלת חדר המקלחת..?" שאל הקול שוב.
"אני לא רוצה, אני מפחדת!" אמרה אנטוניה בפחד.
"אל תדאגי..יהיה נחמד..אני בטוח שתהני לראות את חברותייך קרועות לגזרים.." אמר הקול, אנטוניה הקטנה פתחה לאט לאט את דלת חדר האמבטיה.
"אנטוני! בבקשה, תוציאי אותנו מכאן!" בבקשה!" היא שמעה את צרחותייהן של הבנות.
"פססססטט..תתקרבי לחלון…" אמר הקול והיא הרגישה משב רוח קפוא על פנייה, חברותייה לא היו שם, היא התקרבה לחלון, היא ראתה אותו.
היא צרחה ופתחה את דלת הבית, וברחה משם הכי מהר שהיא יכלה.
****
"איימי?" למה את בוהה בתקרה?" שאלה אותי האישה שעמדה לייד השולחן.
"אהה..כן, איפה החדר של אנטוניה רידל?" אמרתי וניערתי את ראשי.
"חדר מספר 148" אמרה לי האישה.
היום אני הולכת לבקר את אנטוניה, אחותי הקטנה, בבית המשוגעים.
(הערת הכותבת-משעמם לי! לא כתבתי את זה ברציתי להוסיף כי אני מפגרת! *ריקודריקוד*)