6 חלומות,6 תקוות ו6נשמות1#

"Mors est non sufficit maiorum numquam oblivisci" אמרה נוטם(ידוע)
"מה המשמעות?" שאל מורטם(מוות)
"המוות עצמו לא הספיק לשכוח את מה שאבותינו לא ידעו לעולם" אמר ויטם(חיים)
"מעניין מה המשמעות" אמרה לוס(אור) בהרהור
"Vitae oculis perit, non novit Filium nisi utitur." אמרה נוטם
"החיים הולכים וגוועים לנגד עיניו, הוא משתמש בנו אך איני יודעת איך." תירגם מורטם
"חשבתי שאתה לא יודע לטינית" צחק לו ויטם
"אני יודע! אתה Brainless!" אמר מורוטם בכעס
"אני לא חסר שכל! אם כבר אתה בעצמך!!!" צעק עליו ויטם
"די כבר שניכם!" אמרה בכעס "תפסיקו לריב!"[ אני לונה, ירח]
"חברים לונה צודקת" אמרה נוטם
"סוף סוף את מדברת בעברית" אמרו שני האחים[כן, מורטם וויטם אחים]
"אמור להיות עכשיו, נכון נוקט?" שאלתי את החתולה השחורה עם כתם לבן על גבה בצורת ירח מלא
"בסדר, אבל אני בצד" אמר מורטם
"נודניק" מלמל ויטם

שכבנו לישון, כל אחד במיתה שלו.
התיישבתי על המיתה שלי והתבוננתי בחדר האפלולי, 6 מיתות דקות מסודרות, זו ליד זו. מורטם ישן במיתה שליד החלון. הוא התבונן באור הירח החיוור.
"קרה משהו?" שאלתי ברוך אחרי שכולם נרדמו
"הרבה" השיב בשקט, קמתי מהמיתה שלי והתיישבתי על שלו בשקט
"מה?"
"אם אספר לך תאמיני לי?" שאל בכנות, כזו שלא באה לעיטים קרובות
"יש לי משהו אחר לעשות?"
"לא" השיב "אז מה שקורה זה כלום"
"כלום?"
"כן, שום דבר" השיב בלחש
הסתכלתי בעיניו הכחולות כהות, כהות כל כך עד שכמעט לא רואים את צבעם המקורי
"מה באמת קרה?" שאלתי והנחתי את ידי על ידו. הוא התיישב והניח את ידו על שלי.
"אנחנו חברים קרובים לונה אז תני לי לשאול אותך שאלה" אמר
"כן?" שאלתי בסקרנות, הוא חייך. הוא מכיר אותי כל כך טוב שזה מפחיד
"למה לטינית?"
"מה?"
"למה לשמות שלנו יש משמעות בלטינית?" שאל שוב
"לא יודעת, אין לי מוסג ולמי לדעתך שייכת המיתה השישית?"
"אין לי מוסג, אוף! כל כך הרבה שאלות ללא תשובות!"
"In omni re justa defensio invenire" עניתי לו
"כן, יש תשובה לכל שאלה רק צריך למצוא אותה, את צודקת" אמר וחיבק אותי ביד אחת
"אתה צריך לישון" אמרתי בעדינות והשכבתי אותו וכיסיתי אותו בשמיכה, הוא עצם את עיניו ונרדם מיד.
הלכתי למיתה שלי ונשכבתי עליה, כיסיתי את גופי בשמיכה ועצמתי את עני.

"אתה יש לך עם לונה?" שאל ויטם
"מה יש?" שאל מורטם "אתה מקנא?"
"לא, אל תערב אותה בעניינים שלך היא ילדה טובה!"
"אני לא עירבתי אותה היא עירבה את עצמה!"
"כן בטח ולמה שהיא תסתובב אתך?" שאל בהתגרות
"כי אני מבין אותה אולי?"
"אוי די כבר שינכם" אמרתי בכעס "שטקו ולכו לישון ולא למען השם אלא למען כל מי שרוצה לישון!"
"בסדר" אמר ויטם בכעס
"יופי מלמלתי והלכתי לישון אבל ידעתי שהם רבו כל הלילה
פתאום פרץ של משהו קר התנגח בפנים שלי.
"מה לעזאזל קורה כאן?" שאלתי בכעס
"בוקר טוב ישנונית" אמר מישהו שלא הכרתי. היה לו שער בלונדיני עניים כחולות
"אני לא מקירה ואתך והרשת לעצמך לעשות לי את זה?" צעקתי עליו בכעס
"אולי פשוט תהרגי אותי וזהו" אמר
"זה רעיון טוב!" אמרתי בכעס וקמתי מהמיתה, פתחתי את המגירה שמתחת למיתה והוצאתי סכין
"זה היה הציניות" גימגם המפגר במכנס, רק עכשיו שמתי לב שהמטורף לובש רק מכנס
"היא בוערת" לחש ויטם בשקט
"מסכן, לא חשבתי שהוא באמת יעשה את זה" לחשה נוטם
אין צורך לחזור על מה שקרה, פשוט הוא קיבל כמה חבלות בלשון מעטה
"את צריכה להתנצל" אמר לי ספרה(תקווה, צחקתי שעות על השם שלו)
"אתה התנצלת על המים?"
"לא"
"אז גם אני"
"ואם אתנצל?"
"אני עדיין לא אתנצל" אמרתי ותקעתי עצבה בכתף שלו וקמתי משם. יכולתי לשמועה אותו נאנח מכאבים וחייכתי לעצמי.