36 מנקי ארובות בלונדון

בלונדון בימים ההם, היו הרבה מנקי ארובות וגם הוא, טום ג׳ונס, התפרנס בדרך זו. לאישתו ולו היו 2 בנים, ג׳ון בן ה-16, קרומבל בן ה-10 וויקטוריה בת ה-13. העושר לא פקד את ביתם אך האושר מלוא חופניים. כל יום טום היה מנשק את ילדיו ונזכר בהם כשהוא מרחף בין שמיים לארץ, הוא אהב ללחוץ את ידי אנשים ברחוב שפסעו לקראתו בגלל האמונה הרווחת שכל מי שלוחצים את ידיהם מנקי ארובות יהיו בני מזל. הוא וילדיו אהבו לשחק בחצר ביתם, כשאישתו אליזבת קלתה ערמונים. הזרזיף הטורדני של הגשם לא הטריד אותו כי ידע שבסוף יום העבודה מצפה לו בית חם ואוהב. מתקרת השחק היה מביט בשעון הביג-בן ומצטער שהוא לא מרוויח יותר כסף בכדי להעניק לילדיו עתיד טוב יותר. כך נקפו הימים עד שלפתע הוא החל להביט בירח שעליו ראה את המספר 36. הוא התיחס לכך בביטול אך לאט לאט המספר קנה לו אחיזה בליבו ובעיניו, הוא שם לב לאוטובוסים שמספרם 36, לבתים ברחבי העיר שמספרים 36, ילדיו ואישתו שמו לב לכך שטום מוטרד. הם החליטו לנסוע לחופשה של 3 ימים באי היווני קורפו. נהנו מאד ממזג האויר, מהנוף המוריק ומהחיות הקטנות, אבל כשחזרו ללונדון קיבל את פניהם מזג אויר קר מאד, טום ואישתו, הקפידו על לבושם החם של ילדיהם, כשמזג האויר השתפר טום יצא לדוג בנהר התמזה, הביא את שלל הדיג הביתה ואז לילה אחד כשהוא במיטתו בחצות, היה נדמה לו ששעון הביג-בן צלצל 36 פעמים, הוא סיפר על הבעיה לאישתו והיא הייתה חסרת אונים. הוא ראה את המספר 36 בכוס התה ובלחם והחל להזניח את עצמו ואף רצה לעזוב את עבודתו. בעוברו בלב לונדון ראה בית הימורים אך זה לא עניין אותו כלל, והוא רואה את המספר 36 בפתחי ארובות ועל פניהם של העוברים ושבים. הוא החליט להכנס לבית הימורים והפסיד סכומים קטנים, זה היה שנה לפני מלחמת העולם השנייה. הוא יצא מדעתו וחשב, אני אקח את כל חסכונותיי, אהמר, ארוויח וכך איטב לי ולמשפחתי. הוא ניגש לבנק, משך את כל חסכונותיו שצבר במשך 25 שנה, נכנס לבית ההימורים והחליט שיהמר על הרולטה. הוא קנה אסימוני הימורים בכל כספו וניגש לשולחן בו נמצאת הרולטה. נרגש וחושש בלי ניסיון רב הקרופיה הביט בו במבט מוזר ושאל אותו על איזה צבע ומספר הוא רוצה להמר. טום השיב: ״בכל כספי אני רוצה להמר על מספר 36״. מה שטום לא ידע שבסיבוב הרולטה הקודם כבר זכה מספר 36, מה שהקרופיה לא ידע שהמרגע שיפעיל את הרולטה היא לא תעצור לעולם!!!