13:22

השעה היא 13:22, אבל לא לגמרי 13:22.
בתקופה האחרונה האוויר קר מהרגיל, ממש קפוא, אולי אפילו קר מקרח.
אולי. רק אולי.
כך לה נדמה לפחות, אך בשבילה האוויר תמיד קר מקרח. הרבה הרבה יותר קר מקרח. והטמפרטורה בחוץ היא עשרים מעלות.
בזמן האחרון היא נוטה לחלום בהקיץ, זה כמובן נשמע לא מלהיב במיוחד,אך רק רק במקרה שאתה לא מכיר אותה אישית, משום שלחלום בהקיץ לא מתאים לה כלל.
לגמרי לא.
ולכן היא גם לא עושה כך לרוב.
העצים המוזרים ההם שבפארק הגדול במרכז העיר מכוסים פרחים ורודים כעת, אביב, כמעט קיץ, הימים כבר אפילו חמים יחסית.
למים יש צבע שקוף, צבע של מים.
מהחלון הגדול שבחדרה היא רואה רק את הבניין שממול, שבמקרה נראה בדיוק כמו שלה, ושמחלונותיו כנראה ניתן לראות עוד בניין זהה לשלה.
הרבה בניינים זהים ניצבים בשורה, ניצבים בשורה, הרבה בניינים ניצבים בשורה, אחד נפל והתפוצץ, משהו כזה. למרות שזה לא נשמע טוב במיוחד.
מעניין האם צבעי מים יכולים להירקב, היא משערת שכן, אך לחלוטין אין לה חשק לנסות לבדוק.
היא אוהבת את צבעי המים שלה.
והם גם לא זולים כלל, אז לבזבז אותם בצורה שכזו זה רעיון רע.
עדיף כבר לאכול אותם או משהו.
יש לה טבעת כסף עם מקק, ושלוש טבעות ברזל עם עכביש, לטאה מוזרה וגולגולת, והיא לובשת את כל הארבע על יד אחת.
עכשיו חסרה לה רק אחת חמישית, רצוי עם זבוב או תנין.
לשמיים בעיר יש צבע כחול, דומה מאוד ללבן, אך בכל זאת כחול, או לבן מזויף, או כחול חיוור, כאן זה כבר עניין של טעם אישי.
אין סוסים ירוקים, בכלל אין, לגמרי אין, ממש אין, לא כאן ולא על מאדים.
כנראה שבדרך כלל אנשים לא אוהבים לחשוב על דברים מעניינים עד כדי כך שלעיתים זה נראה כאילו איש אף פעם לא חושב על דברים מעניינים.
בעיקר משום שהאחרים קובעים מה מעניין ומה לא.
מי הנהר קרים, מאוד, יותר מהאוויר.
משום שרק לה נדמה שהאוויר קר, רק לה.
צבעם אינו צבע של מים, אלא צבע של אדמה, או צבע של אצות, ואם ללכת לים בחורף, כאשר יש שלג, אז המים בצבע כחול לבן זהוב יפה, יפה מאוד, אבל כאשר אתה מתקרב הם בכל זאת בצבע אצות, כמו מי הנהר.
אבל למים מהברז או למים בבקבוקי פלסטיק יש צבע של מים.
היא שונאת את העיר, שונאת את בני האדם, שונאת את הים, שונאת את זה שאיש לא חושב על שום דבר מעניין.
ויותר מכל זה היא שונאת את עצמה.
חלק אומרים שיש הבדל בין קולה לבין דיאט קולה, זה לחלוטין לא נכון, משום שטעמן זהה לגמרי.
בזמן האחרון היא רק חולמת בהקיץ ללא הפסקה.
כתם אור גדול גדול ולבן, זה השמש, ניתן לראות אותה אפילו כאן מתחת למים, והיא שוקעת, הגוף שלה מרגיש קל, למשך כמה שניות היא נתלית כך במים, ואז היא שוחה מעלה, אל השמש, אל כתם האור.
בגדיה ושיערה נדבקים לגופה כקליפה, האוויר עוד יותר קר.
נעליה מכוסות הבוץ שוכבות על הדשא הירוק מאוד, ירוק כמו מקלון אוסטרלי, כזה.
היא שונאת הכל, לחלוטין הכל.
רק את צבעי המים שלה היא אוהבת.
פעם היא הייתה בים, זה היה בלילה, ועל פנים המים היה כתם כחול וכתום דהוי, היא ישבה אז על ספסל עץ מתפרק ובכתה, לידה היה פנס רחוב שאורו כתום. והיא סתם בהתה בכתם האור שעל המים.
לעיתים היא מקווה לראות אותו שוב.
ולכן היא יושבת על גדת הנהר בלילות הקיץ, בוהה במים בתקווה לראות דבר מה, דבר מה אותו היא לא ראתה ואינה עתידה לראות.
והיא צוללת פעם נוספת.
השעה היא בערך 13:22.