תתעורר בבקשה

אני מת?
אין שום סיכוי שאני מת.
הרי נתתי לג'יימס מספיק זמן להגיע הנה.
חיכיתי שעה שלמה לאחר שהתקשרתי אליו.
המוות לא יכול להיות כזה.
הכל סביבי שחור, האם זה המוות?
אין שום רעש.
שום כוח לא מופעל עלי.
האם אני אמור לצוף כאן ולחכות שמשהו יקרה?
האם אני אמור להישאר כאן בזמן שהכלום שוטף את זכרונותי?
אבל אני לא רציתי למות, לא באמת.
ג'יימי, נתתי לך זמן.
היית אמור לבוא להציל אותי.
התקשרתי. חיכיתי שעה שזה יותר ממה שאתה צריך כדי לבוא לכאן.
אם היית בא לא הייתי לוקח את הכדורים.
ניקית את הכדורים והוודקה מהמיטה שלי?

"היי ארט" אני שומע קול. הוא מהדהד באפילה.
קטיה?
"הרופא אמר לי לדבר, שתשמע קולות מבחוץ"
רק רגע, אני לא מת?
"אני מקווה שאתה יודע שאתה בתרדמת."
קטיה, תני לי מכה ותעירי אותי!
"אני מקווה שאתה לא תשמע מה שאגיד עכשיו."
קטיה… בבקשה תגידי לי לאן ג'יימס נעלם.
"כששמעתי שהתאבדת שברתי חלון. כל היד שלי מלאה בשריטות ושברים."
מה? קטיה, תפסיקי, זה לא מצחיק.
"מוזר, אני לא מבינה אותך. זה לא עזר לי בכלל, הכאב הפיזי. אתה מיוחד"
איך גילית על החתכים שלי?
"וכנראה שצדקת"
צדקתי? בנוגע למה?
"אני באמת טיפשה"
לא קטיה, זה היה בצחוק! את ל טיפשה, את האדם הכי גאוני ומבריק שאי פעם נשם את האוויר המגעיל של כדור הארץ!
"הייתי צריכה לראות את הסימנים. השינוי בהליכה, בדיבור, במראה…"
לא היית אמורה. לא חושבים על האפשרות הזאת לעולם. קטיה, את מבריקה. תעירי אותי ואספר לך כמה את מבריקה.
"אני צריכה ללכת עכשיו"
לא, בבקשה אל תעזבי אותי.
"אני אחזור אחר כך"
פשוט אל תלכי
"להתראות"
רק תספרי לי איפה ג'יימס לפחות

"היי ארט" זה היה קולו של ג'יימס.
ג'יימס! ג'יימי שלי! איפה היית? דאגתי לך!
"אני נורא"
ג'יימס, תשתוק!
הוא באמת שותק.
לא התכוונתי. תדבר איתי בבקשה.
למה אתה שותק?!
תדבר!
"הייתי צריך לדעת"
לא ג'יימס. לא היית צריך לדעת. היית צריך להציל אותי וזהו.
"עכשיו אתה בטח אפילו לא שומע"
רק תגיד לי איפה היית בבקשה.
למה אתה שותק?
"אני מצטער, אני לא יכול" הוא בורח מהחדר.
ג'יימס? לאן אתה הולך?
אל תשאיר אותי לבד.
אני אוהב אותך.

"היי ארט" זה סיימון הפעם.
אני יודע שאתה יודע.
"אתה שומע בכלל?"
כן, אני שומע. ספר לי איפה ג'יימס היה.
"אני מצטער"
על מה? אתה לא עשית כלום.
"לא התנצלתי אפילו על הריב המטומטם שלנו"
כבר שכחתי שאנחנו בריב. אני גם מצטער, הייתי צריך לבקש סליחה קודם. כשעוד שמעת אותי.
"למה לא התנצלתי, אתה היית סולח לי ואומר משהו אקראי."
אקראי כמו חתולים כתומים?
"בטח על חתולים או ארנבים"
אתה ממש מבין אותי.
"אני פשוט מדמיין את התגובות שלך עכשיו"
אתה מדבר כאילו אתה שומע אותי.
"אכפת לך אם אני אדבר עם אלוהים ולא איתך? אף אחד מכם לא בטוח מקשיב בכל אופן"
למען האמת, זה מאוד אכפת לי שאתה נמצא ליד אטאיסט אדוק שנמצא בקומה ומחוייב לשמוע את השטויות הדתיות שלך. סיימון, עדיף שתספר לי איפה ג'יימס היה.
"אז, אלוהים… זה בסדר שאני אקרא לך ככה?"
סיימון, ברגע שאני מתעורר אני מרביץ לך.
"אם תוכל להחזיר את ארט זה יהיה מעולה"
באמת? ככה אתה מנסח את זה?
"ו… כשתחזיר אותו, תעשה קונטרול אלט דיליט על הבעיות שלו בבקשה. יש לו יותר מדי"
אי אפשר פשוט להעלים אותן סיימון.
"ואם אתה חייב להשאיר אותן, אז… תעשה גזור הדבק אלי"
סיימון, אל תבקש את זה לעולם.
"כי הוא בחור מעולה. ויש לו חבר שאוד אוהב אותו. וחברה שלי מאוד אוהבת אותו. ואני חייב לו התנצלות. ויש לו משפחה ענקית, הוא הדבר היחיד שמחזיק אותם יחד"
אל תגזים…
"ולא מגיע לו לסבול."
מגיע לי.
"כי הוא בחור טוב"
סיימון, אתה טועה!
"וזה לא מגיע לו"
סיימון, אני רוצח. מגיע לי הגרוע מכל.
"אז… זהו, בערך. אתה יודע, תכננו לשחק אליס מדנס ריטורנס ביחד, ולבדוק מי מצליח להחזיק מעמד בסלנדר בלי לצרוח"
אלו סיבות טובות מספיק לחזור.
"רוג'ר בוכה לי"
רוג'ר ואני שונאים אחד את השני.
"מגעיל אותי כמה הוא צבוע. תחזיר את ארט שיעמיד אותו על מקומו."
תודה
"אז… זהו, נראה לי."
עכשיו רק צריך להתעורר.
ולומר לקטיה שהיא מבריקה.
ולומר לג'יימס כמה אני אוהב אותו.
ולהתנצל בפניו סיימון על הריב המפגר שלנו.
ולבעוט ברוג'ר בעיטה הגונה.
לאכול עוגה,
ולחזור הביתה.