תמר הרוצחת!!! (המשימה שתמר נתנה לי ^^)

זה היה בחצות.
תמר הרוצחת יצאה מהאחוזה הרדופה שלה, לאחר שאכלה את ארוחת הלילה האהובה עליה, בשרם של קורבנותיה, ושתתה את המשקה האהוב עליה, דמם של נפגעי פעולות הרצח המזוויעות שלה.

תמר הרוצחת נפרדה מהרוחות שאיתן גרה באחוזה,סיימה את ארוחתה, שייפה את חרבה, שטפה את צלחתה, יצאה מביתה, נכנסה אליו כשקלטה ששחכה את החרב האהובה עליה, ויצאה שוב החוצה.
היא התקרבה אל הקורבן הבא שלה בשקט בשקט, שלא ישמע.
היא זרקה אבן על חלונו של קורבנה, שיבהל קצת.
הוא הסתובב בבהלה, ותמר הרוצחת צחקקה. היא אהבה לשחק עם הטרף שלה לפני שהיא אוכלת אותו.
היא שמה מוזיקה מאיימת בקולי קולות, לבהלת יתר.
עכשיו טרפה התחיל ממש להיבהל.
הוא קם וחיפש את מקור המוזיקה המלחיצה.
תמר הרוצחת החליטה שזה הזמן לגישה ישירה.
היא קפצה לתוך החדר מהחלון, ותחתה על נעלי הספורט הספוגות בדם שלה,ושערה החום כיסה את פניה.
חולצתה הלבנה הספוגה בדם והקרועה לפתע זהרה באור תכול.
שערה התנופף באוויר, וכבר לא כיסה את פניה.
כולה זהרה באותו האור הכחול, התעופפה כמה מטרים באוויר ואז נחתה על רגליה.
היא נראתה כמו שהיתה פעם, לפני שהפכה לרוצחת.
היא לבשה עכשיו שמלה לבנה, צחה כשלג.
היא חייכה חיוך תמים.
ואז לפתע…
חיוכה התמים הפך לחיוך מרושע.
שמלתה הלבנה הפכה לאדומה ונטפה דם.
נעלי הספורט שהתלבנו בזמן שזהרה באור תכול, הפכו למגפיים אדומים נוטפי דם.
היא צחקה צחוק מרושע וגבוהה, שדמה לצרחה הסטרית יותר מלכל דבר אחר.
"הגיע הזמן לארוחת ערב!" היא הכריזה בקול היסטרי.

וכך, מספר דקות מאוחר יותר, היא גררה עוד גופה לאחוזתה הרדופה, לעוד ארוחת ערב משביעת רצון.